מפגש נוסטלגי שמזכיר איך כשהקושי הופך לנכס, אנחנו מגלות בעצמנו כוחות שילוו אותנו תמיד.

מפגש מקרי בבית החולים מציע דרך שונה להסתכל על הדברים, על שלמות, הכרת תודה והבחירה איך לחיות לצד אובדנים ופגיעות.

בין חתירה לנוכחות, בין המאמץ להגיע ראשון לזכות לעצור ולהתפעל. לפעמים הניצחון האמיתי הוא פשוט להיות ברגע ולהודות על מה שיש.

רווחה והשתתפות בחופשה מתחילות בהבנה שלא כולם צריכים לעשות אותו הדבר. כשנותנים מקום לצרכים ולהעדפות של כל אחד, כולם מרוויחים.

האיגרת לשנה החדשה שלנו - פרומו למה שצפוי לנו ושנה טובה ומלאת רווחה (ועכשיו גם עם מדד הרווחה) לכולם!

והפעם כותב אורח, אריק מנדלבאום: "אינו משתף פעולה״ - שלוש מילים שנראות כמו תצפית, אבל מספרות בעיקר מה הילד לא עושה. סיפור על יואב, ערוגה ריקה, ומה אנחנו מפספסים כשאנחנו לא עוצרים לשאול איך הוא כן משתתף.

רווחה היא לא השטיח היפה בבית – היא התשתית שמתחתיו. על רווחה תחילה, ניהול משאבים, והיכולת למצוא את המקום שבו אדם זורח.

חמישה עשורים, חמישה ביתנים של בושה ופחד, והרבה זיכרונות שהמתינו למבט חדש. מסע אישי אל המקומות שמהם אפשר לצאת מחוזקים.

כדי לצאת מהחושך צריך לדעת לאן הולכים. על היכולת להגדיר מה כן, ומה לא כדי שנוכל לבנות רווחה - איך להחזיק את האור ולדחות את החושך.

ילד במצוקה, משפחה בשבעה, ספרי קואלות ואוכל שמגיע בדיוק בזמן - הצעת רווחה היא ידע אנושי בסיסי.

גם פעולות שלמדנו בילדות אפשר ללמוד מחדש. על שחייה, הרגלים אוטומטיים, שיקום, והאפשרות למצוא דרך שעובדת טוב יותר.

על הרגע שבו חזון הופך למציאות, ועל ההבנה שכל הקשיים, הספקות וההתנגדויות בדרך לא עצרו את הדרך לפסגה.

מה אומרים לילד ששואל "מתי אני חוזר הביתה?", כשהוא לא חוזר הביתה? על שלפי שיבולים, על איך מספרים את הסיפור, ועל האפשרות להפוך דקירה לדרך.

יש ימים שבהם ערפל השגרה מתפזר, ואפשר לזכור ולגעת בשורשים, לפגוש את סיפורי הדורות ולהיזכר על כתפי מי אנחנו עומדים, וללמוד מהעשייה והנחישות שלהם

הקשבה, סקרנות והתבוננות הם כלים שעוזרים לנו להגיע לליבם של מי שזקוקים לנו, ולהראות להם שאפשר לדבר איתנו על דברים שהם אולי חוששים מהם ללא שיפוטיות - ושנוכל לעמוד בכל מה שהם רוצים לספר.

איך מייצרים מהפך במצב של מצוקה והידרדרות תפקודית קשה? הסוד הוא לשחרר את ה״למה״ , להסתכל על ההווה ולפעול למען הרווחה וההשתתפות. לסיפור המלא>>

תובנות מהאי-כנס: מה קורה כאשר 80 אנשים מעניינים עולים על מטוס לקפריסין לכמה ימים של כנס שלא דומה לשום דבר אחר?

מתישהו כנראה יגיע היום שבו נצטרך לעשות ייפוי כוח - עבור עצמינו או מישהו אחר. וכשזה יקרה, ממש כדאי שנדע מה נוסחת הרווחה הפרטית של אותו מישהו, או שלנו - ונדע לשקף אותה בהתאם כדי לתת לסביבה שלנו הזדמנות הוגנת להצליח לאפשר לנו להיות ברווחה

האהבה היא כוח מכוחות היקום, וכשמשתמשים בה בנדיבות קורים דברים נפלאים

כשאנשים שאנחנו אובים מגיעים אלינו עם מצוקות יש לנו נטיה לרצות לעזור להם - אבל לפעמים זה פשוט מחוץ לשליטתנו. במקרים כאלה - לפעמים פשוט כדאי להעביר ערוץ.

מה קורה כשהופכים חששות לפונפונים ורודים? השבוע בסיפור שישי ״טנא של פונפונים ורודים״ עוסק בעוד דרך ליישום ״איך כן״ בחיינו.

השבוע היקום היתה נחמדה אלי במיוחד - ולסיומו זכיתי להשתתף בסיור שכל כולו עיסוקים על מקצועות שנעלמים מהעולם, וזה הזכיר לי כמה עיסוקים הם דבר נהדר

למה הצבת יעדים נוקשים עלולה להזיק, ואיך קבלה עצמית והתאמת ציפיות הן המפתח האמיתי להצלחה? כי קידום זה קודם כל רווחה לכולם.

עם היציאה ממצב מלחמה ומשהו שמסתמן כ״חזרה שגרה״, אנשים וילדים רבים במצבי פגיעות מוצאים את עצמם עם מעט מאוד משאבים. בסיפור שישי השבוע נדבר על תיקוף וההכרה בכאב ובמצוקה לפני הניסיון ללמד או לתקן, ונבין איך עובדת הנחמה כתנאי לתיקון.