שישי מבורך, יש רגעים שעולמות נבראים בהם. הייתי שותפה לרגע כזה השבוע, ואני רוצה לשתף בו: בפיבוט, במהותו, יש תפיסה צנועה של הישגים לגבי האדם שאליו מתייחסים – בחינוך, בטיפול, בחיים, והתפיסה הזו מתמצה ברצון שיהיה לאדם ולסובביו יותר מעכשיו. יותר מה? יותר רווחה, יותר השתתפות, יותר שמירה והגנה, יותר זרימה בסדר היום, יותר אפשרות להבין ולהיות מובן. "ומה ההבדל בין התפיסה הזו לבין מה שכולם עושים"? אתן בטח שואלות עכשיו. בכל התוכניות הנדרשות במשרד החינוך – בחינוך המיוחד, במשרד הבריאות ש

לפעמים קל מדי להתמקד בכל מה שלא, הרי ה״לא״ הוא מאוד הבולט. הבעיה מתחילה כשאנחנו זוכרים את התוכן של ה״לא״ בלי החלק של ה״לא״. אבל כשאנחנו מתמקדים במה שכן - אנחנו מקבלים הזדמנות הוגנת להצליח.

לפעמים יש זמנים בהם השמחה בוחרת לשחק במחבואים ואנחנו צריכים לחפש אותה. השבוע בסיפור שישי אספר לכם איך יצרתי זיכרון מהצהרון שאף פעם לא הלכתי אליו שהביא לי נחמה רבה בשבוע מעייף.

לעיתים אנחנו מוצאים את עצמינו ניצבים בפני משהו שגורם לנו מצוקה, ותוהים למה מישהו לא מפסיק אותה בשבילנו. אבל הי - אנחנו המבוגר האחראי! אנחנו יכולים להפסיק אותה בעצמינו!

בזמן מלחמה המשאבים הנפשיים שלנו מצטמצמים, ואנו מוצאים את עצמינו נאבקים עם פעולות שאמרות להיות לנו ״פשוטות״. מה עושים כשזה קורה?

בדרך כלל אחרי התקף לב מדברים על שיקום פיזי, אבל גם שיקום נפשי ורוחני ללב הוא לא פחות חשוב >>

האדם מתכנן ואלוהים צוחק - לפעמים אנחנו עושים דברים גדולים וחשובים ומתכננים תוכנית גדולות וחשובות ואז החיים קורים לנו ולפתע מבקשים שניקח הפסקה, ונתייחס רגע לעצמינו ובריאותינו, ולכן היום נדבר על איך שמים לב שהלב מראה סימני מצוקה.

מנגנוני הגנה, מנגנוני הדחקה ומצוקות - לפעמים כדי להגן על עצמינו ממידע שגרום לנו למצוקה נעדיף להדחיק או להכחיש אותו, קצת כמו מערכת חיסונית לרווחה שלנו.

צעקה פירושה מצוקה - למה כשמישהו צועק זה כל כך מפעיל אותנו, ותזכורת לכך שלהתנהגות מצוקה אחת יכולות להיות יותר מסיבה אחת.

רוח, יושרה והשתתפות: השבוע בסיפור שישי נדבר על מהי יושרה, איך מיישמים את הערכים שאנחנו דוגלים בהם בפועל, ואיך אנחנו מאפשרים השתתפות לבעלי צרכים מיוחדים ומה זה אומר בכלל

היום בסיפר שישי ״על כיסאות ורוחות רפאים״ ניגע בשימוש בידע אינטואיטיבי ועל טראומות שאינן מדוברות, וגם בונוס קטן - המלצה לספר שכדאי לכם לקרוא

שישי מבורך, היתרון בהתעוררות ממש מוקדם בבוקר, הוא הזכות לראות את השמים מתבהרים מלילה ליום. נראה לי שהעננים והגשם לא יאפשרו זריחה וורודה היום, אבל אני אדע שהיא שם! יש משהו מאד מיוחד בלהיות ערה בשעות המוקדמות של הבוקר, רק אני והחתולים - אלה רגעים שבהם התודעה שלי רכה וגמישה וסיפורי השבוע עוברים וזזים בה, קצת כמו בתצוגת אופנה; הרבה סיפורים השבוע עסקו ברגע הזה שבו עוברים מחושך לאור. במהלך העבודה על "לספר את הסיפור", שאלו אותי מה הדבר שגורם לי שוב ושוב לבוא לתוך סיפורים ממש קשים ומ

שישי מבורך, בכל שבוע אני פוגשת המון אנשים עם סיפורי מצוקה ועוזרת להם לספר אותם מחדש, כך שיהפכו להיות סיפורי רווחה. השבוע, לראשונה, זכיתי להגשים חלום ולימדתי, במשך יום שלם בבית הספר לפסיכותרפיה של חברת עמל ומעבר, איך אפשר לעשות בדיוק את זה: "לספר את הסיפור". לספר את הסיפור כך שיעטוף ברכות את כל השותפים לו, שיביא הבנה, חמלה ורווחה - כך שמחשבתם של הנושאים אותו תהיה זורמת וקלה, וליבם שלם וחזק. אתן מבינות, אנשים לובשים את הסיפורים שלהם, חווים דרכם את העולם ופועלים בתוכו, סיפור זה

מה קורה כשלהורים אין את המשאבים לטפל בילדיהם בעלי הצרכים המיוחדים ואיך מתמודדים עם המצב הזה? באנו חושך לגרש - חנוכה ב״בתים לחיים״.

שישי מבורך ושבת נהדרת, השבוע עבר בדקה - זה קורה כשהחיים מלאים בהמון עשייה ברוכה. בזמני המנוחה, הטרנד שבמסגרתו אנשים מספרים את סיפור חייהם בגוף שלישי עם עצות לעצמם שבעבר, הדהד בתוכי: הטרנד כולל את ה"יגידו לך... חשוב שתקשיבי או לא תקשיבי להם". במקביל, לקוחה שאלה אותי מה אני ממליצה לה לעשות כדי לתמוך בחלום שיש לה והתקשיתי להשיב לה באופן שהיא יכלה להיעזר בו. במהלך השבוע שעבר עלי לטובה, חשבתי על הטרנד, על דברים שאנשים אומרים ועל חלומות והגשמתם, והאם יש לי דבר להציע לחולמות ולחולמי

שישי מבורך, וואו איזה שבוע היה לי! מכירות את השבועות האלה שכל כך מלאים שזה מרגיש כאילו עבר חודש? אז כזה. השבוע, אחרי כחצי שנה שבה אנחנו ביחסים הולכים ומתהדקים עם חברת "אדם לחיים שווים" מבית "עמל ומעבר", הצטרפנו רשמית, צוות פיבוט ואני, לאגף המקצועי של חברת אדם. מה זה אומר? שהחלום שהתחיל לפני יותר מעשור – להביא את השפה, המחשבה והסביבה שהיא פיבוט לכמה שיותר אנשים מקבל הזדמנות נפלאה להיות מוגשם. כי בחברת אדם, יש המון אנשים במצבי פגיעות, ועוד יותר אנשים שמטפלים בהם, ויש גם נחישות

שישי מבורך אני אוהבת לקום ביום שישי, לעשות קפה ולהסתכל על הגינה והשמים. זה רגע שבו אני עוברת במחשבתי על אירועי השבוע, ושואלת אותם "מי רוצה לבוא להיות סיפור שישי"? לפעמים יש הרבה סיפורים שרוצים לבוא, ואני עומדת בשער ועוצרת אותם. כולם סיפורים שקרו באמת, כולם נוגעים בעצבים חשופים, בשר ודם ולבבות פועמים - אז למה אני עוצרת אותם? למה אני מתמהמהת לפני הבחירה? אני חושבת עליכם, הקוראות והקוראים היקרים, ועל החלון הזה שאני פותחת לכם לתוך היומיום של אנשים במצבי פגיעות ועל האנשים שמטפלים

שישי מבורך, השבוע שקדם לשישי היה מלא ביבולי ברכה של עשייה, אני חושבת שהצוות שלי קצת משועשע מכמות ההתפעלות וההתרגשות שאני מביעה ברגעי עבודה לכאורה רגילים. ספיר, האשה המוכשרת שהחלה לאחרונה ליצור את הניראות שלנו בעולם בכלל וברשתות החברתיות בפרט, שאלה השבוע אם יש לי הגדרה ל"שמירה והגנה". אז זהו, שלא היתה לי אחת בחוברת, אבל בראש היתה ולקח שניה אחת להוציא אותה אל הדף: שמירה והגנה שמירה והגנה מפגיעה בגופו נפשו ורכושו של אדם, היא מטרה ראשונה במעלה בכל מצב של מצוקה אנושית. ביטחון והגנ

כשרגעי משבר הם בעצם דרכים חדשות, ומתנות הן הברכות גם למי שנותן וגם למי שמקבל אותן.

שבוע מבורך, איזה שמחה יש בגשם הראשון! הצמחים רחוצים ואני יכולה לשמוע את הכרת התודה שלהם על המים, אחרי קיץ חם וארוך. *שימו לב; סיפור זה מכיל תיאורים גרפיים של ציפור מתה, מי שרגישים לנושא או מטורגרים ממנו מוזמנים לעצור כאן אני רוצה לדבר איתכם היום על הבורות הקטנים שלנו, על המקומות שבהם אנחנו פוגשות ופוגשים איזו טפשת, בלבלת, בהלת או חדלת בעצמנו - המקומות שלא נשים בקורות החיים. האירועים שבהם אנחנו קוראות לעצמנו בשם תואר לא נעים שלא נקרא בו לאף אחת אף פעם; הרגע שבו החלטתי לקחת את

שבוע מבורך לֹא לַשָּוא \אמילי דיקינסון אִם הֵבֵאתִי פַּעַם נֶחָמָה לְלֵב חַיַּי הֵם לֹא לַשָּׁוְא. אִם הֵקַלְתִּי קְצָת עַל הַכְּאֵב חַיַּי הֵם לֹא לַשָּׁוְא. אִם טִפַּלְתִּי בְּגוֹזָל פָּצוּעַ עַד שֶׁהִתְחַזְקוּ כְּנָפָיו - חַיַּי הֵם לֹא לַשָּׁוְא. מתוך הספר "אמילי - מבחר שירים של אמילי דיקינסון", עברית: לאה נאור, הוצאת שער הרצליה השיר הזה מלווה אותי מראשית דרכי המקצועית, הוא מזכיר לי ומחזיק עבורי כמה תובנות, אך הגדולה מהן היא הערך של פעולה אחת - עשייה אחת - שבכוחה להקל על

שבוע מבורך כראוי לשבוע שהיה מלא בעשייה ברוכה, המון סיפורים עוברים במחשבתי ומנסים להידחק החוצה ולהגיע אליכם, לצאת לטייל בעולם הרחב. השבוע היה מלא בסיפורי גניבה. בפיבוט, אנחנו רוצים לשים לב לצרכים של אנשים ולספק אותם, אתן יודעות למה? כי אם יש לאדם צורך בסיסי, ממש חזק, הוא יעשה הרבה כדי לספק אותו. צורך לא מסופק הוא מערה שבה שורקת הרוח, כך שקול הרוח הוא היחיד שאנחנו שומעות. "הוא גנב סנדוויץ' מהפח" התברר כאדם עם מוגבלות שכלית, שהחליטו עבורו שמצבו הבריאותי מצדיק מניעה של פחמימות, ו

שבוע מבורך בילדותי, לא היו הרבה ממתקים, וממתקים היו אירוע מאד נחשק. אחת ההזדמנויות המוזרות לצרוך ממתקים, היתה באירוע הבונבוניירות בחגים: בחגים הגדולים, פסח וראש השנה, היו מקבלים ונותנים בונבוניירות. לטובת הצעירות והצעירים שבקהל, אסביר שבונבוניירות הן קופסאות עם מגוון שוקולדים בטעמים, או אולי באותו טעם, העטופים בנפרד ונחשבו אז, כנראה, מתנת חג ראויה – עם או בלי בקבוק יין. היתה בונבוניירה שבה היו שוקולדים עם תמונות של ארץ ישראל ובטעמים מריר, חלב ותפוז. היתה בונבוניירה של שרי קור

שבוע טוב בקצת השבוע שהיה השבוע, נצנצה הודעת ווטסאפ שקיבלתי; "היי, רוצה לשתף בחוויה טובה" כתבה אשת מקצוע שלמדה פיבוט. "היתה לי פגישה עם צוות בבית הספר לחינוך מיוחד שאני עובדת בו, לגבי קבוצה שהעבודה בה מאד מורכבת. הפגישה החלה בכך שהצוות אמר שהתלמידים, החברים בסדנה לא עושים כלום. באיזשהו שלב, הכנסתי את המושג "רשימת הכן". בתוך עשר דקות היו לנו לפחות שניים או שלושה דברים שכל חבר עושה, וכל התחושה השתנתה מיאוש, להרגשה שאפשר למצוא דברים. רק רציתי לחלוק את זה" באותו יום ממש, נפגשתי עם