האהבה היא כוח מכוחות היקום, וכשמשתמשים בה בנדיבות קורים דברים נפלאים

כשאנשים שאנחנו אובים מגיעים אלינו עם מצוקות יש לנו נטיה לרצות לעזור להם - אבל לפעמים זה פשוט מחוץ לשליטתנו. במקרים כאלה - לפעמים פשוט כדאי להעביר ערוץ.

מה קורה כשהופכים חששות לפונפונים ורודים? השבוע בסיפור שישי ״טנא של פונפונים ורודים״ עוסק בעוד דרך ליישום ״איך כן״ בחיינו.

השבוע היקום היתה נחמדה אלי במיוחד - ולסיומו זכיתי להשתתף בסיור שכל כולו עיסוקים על מקצועות שנעלמים מהעולם, וזה הזכיר לי כמה עיסוקים הם דבר נהדר

למה הצבת יעדים נוקשים עלולה להזיק, ואיך קבלה עצמית והתאמת ציפיות הן המפתח האמיתי להצלחה? כי קידום זה קודם כל רווחה לכולם.

עם היציאה ממצב מלחמה ומשהו שמסתמן כ״חזרה שגרה״, אנשים וילדים רבים במצבי פגיעות מוצאים את עצמם עם מעט מאוד משאבים. בסיפור שישי השבוע נדבר על תיקוף וההכרה בכאב ובמצוקה לפני הניסיון ללמד או לתקן, ונבין איך עובדת הנחמה כתנאי לתיקון.

אפשר להבין אדם דרך השפעתו על סביבתו; חותם של אנושיות חי לא רק באדם עצמו אלא גם בקרובים אליו והסביבה שעוטפת אותו, וממשיך לחיות גם אחרי לכתו.

שישי מבורך, יש רגעים שעולמות נבראים בהם. הייתי שותפה לרגע כזה השבוע, ואני רוצה לשתף בו: בפיבוט, במהותו, יש תפיסה צנועה של הישגים לגבי האדם שאליו מתייחסים – בחינוך, בטיפול, בחיים, והתפיסה הזו מתמצה ברצון שיהיה לאדם ולסובביו יותר מעכשיו. יותר מה? יותר רווחה, יותר השתתפות, יותר שמירה והגנה, יותר זרימה בסדר היום, יותר אפשרות להבין ולהיות מובן. "ומה ההבדל בין התפיסה הזו לבין מה שכולם עושים"? אתן בטח שואלות עכשיו. בכל התוכניות הנדרשות במשרד החינוך – בחינוך המיוחד, במשרד הבריאות ש

שישי מבורך, השבוע היה הרבה דיבור על חוסן נו שוין, לא רק השבוע, חוסן הוא נושא בווריאציות וגם הדיונים לגבי איך שאנחנו מרגישים ומרגישות ברגע הבלתי-אפשרי-אבל-הקיים-הזה, שהוא המציאות של עכשיו. ואיך, כמו מתכת שטובלים אותה לסירוגין באש ובמים קרים, אנחנו נהיים חומר חזק אבל לא שברירי, שזה חתיכת אתגר. נסעתי לפגישה מיוחדת ומעודדת עם אחראי צוות השיפוצים של מתחם כיתות שבו אנחנו עושות ניסוי, או בשמו הרציני; "פיילוט" – שזה בעצם אומר מיני פרויקט, שבו אם נראה שהדבר עובד – נעשה עוד ממנו. בדרך

לפעמים קל מדי להתמקד בכל מה שלא, הרי ה״לא״ הוא מאוד הבולט. הבעיה מתחילה כשאנחנו זוכרים את התוכן של ה״לא״ בלי החלק של ה״לא״. אבל כשאנחנו מתמקדים במה שכן - אנחנו מקבלים הזדמנות הוגנת להצליח.

לפעמים יש זמנים בהם השמחה בוחרת לשחק במחבואים ואנחנו צריכים לחפש אותה. השבוע בסיפור שישי אספר לכם איך יצרתי זיכרון מהצהרון שאף פעם לא הלכתי אליו שהביא לי נחמה רבה בשבוע מעייף.

לעיתים אנחנו מוצאים את עצמינו ניצבים בפני משהו שגורם לנו מצוקה, ותוהים למה מישהו לא מפסיק אותה בשבילנו. אבל הי - אנחנו המבוגר האחראי! אנחנו יכולים להפסיק אותה בעצמינו!

בזמן מלחמה המשאבים הנפשיים שלנו מצטמצמים, ואנו מוצאים את עצמינו נאבקים עם פעולות שאמרות להיות לנו ״פשוטות״. מה עושים כשזה קורה?

בדרך כלל אחרי התקף לב מדברים על שיקום פיזי, אבל גם שיקום נפשי ורוחני ללב הוא לא פחות חשוב >>

האדם מתכנן ואלוהים צוחק - לפעמים אנחנו עושים דברים גדולים וחשובים ומתכננים תוכנית גדולות וחשובות ואז החיים קורים לנו ולפתע מבקשים שניקח הפסקה, ונתייחס רגע לעצמינו ובריאותינו, ולכן היום נדבר על איך שמים לב שהלב מראה סימני מצוקה.

מנגנוני הגנה, מנגנוני הדחקה ומצוקות - לפעמים כדי להגן על עצמינו ממידע שגרום לנו למצוקה נעדיף להדחיק או להכחיש אותו, קצת כמו מערכת חיסונית לרווחה שלנו.

צעקה פירושה מצוקה - למה כשמישהו צועק זה כל כך מפעיל אותנו, ותזכורת לכך שלהתנהגות מצוקה אחת יכולות להיות יותר מסיבה אחת.

רוח, יושרה והשתתפות: השבוע בסיפור שישי נדבר על מהי יושרה, איך מיישמים את הערכים שאנחנו דוגלים בהם בפועל, ואיך אנחנו מאפשרים השתתפות לבעלי צרכים מיוחדים ומה זה אומר בכלל

היום בסיפר שישי ״על כיסאות ורוחות רפאים״ ניגע בשימוש בידע אינטואיטיבי ועל טראומות שאינן מדוברות, וגם בונוס קטן - המלצה לספר שכדאי לכם לקרוא

שישי מבורך, היתרון בהתעוררות ממש מוקדם בבוקר, הוא הזכות לראות את השמים מתבהרים מלילה ליום. נראה לי שהעננים והגשם לא יאפשרו זריחה וורודה היום, אבל אני אדע שהיא שם! יש משהו מאד מיוחד בלהיות ערה בשעות המוקדמות של הבוקר, רק אני והחתולים - אלה רגעים שבהם התודעה שלי רכה וגמישה וסיפורי השבוע עוברים וזזים בה, קצת כמו בתצוגת אופנה; הרבה סיפורים השבוע עסקו ברגע הזה שבו עוברים מחושך לאור. במהלך העבודה על "לספר את הסיפור", שאלו אותי מה הדבר שגורם לי שוב ושוב לבוא לתוך סיפורים ממש קשים ומ

שישי מבורך, בכל שבוע אני פוגשת המון אנשים עם סיפורי מצוקה ועוזרת להם לספר אותם מחדש, כך שיהפכו להיות סיפורי רווחה. השבוע, לראשונה, זכיתי להגשים חלום ולימדתי, במשך יום שלם בבית הספר לפסיכותרפיה של חברת עמל ומעבר, איך אפשר לעשות בדיוק את זה: "לספר את הסיפור". לספר את הסיפור כך שיעטוף ברכות את כל השותפים לו, שיביא הבנה, חמלה ורווחה - כך שמחשבתם של הנושאים אותו תהיה זורמת וקלה, וליבם שלם וחזק. אתן מבינות, אנשים לובשים את הסיפורים שלהם, חווים דרכם את העולם ופועלים בתוכו, סיפור זה

מה קורה כשלהורים אין את המשאבים לטפל בילדיהם בעלי הצרכים המיוחדים ואיך מתמודדים עם המצב הזה? באנו חושך לגרש - חנוכה ב״בתים לחיים״.

שישי מבורך ושבת נהדרת, השבוע עבר בדקה - זה קורה כשהחיים מלאים בהמון עשייה ברוכה. בזמני המנוחה, הטרנד שבמסגרתו אנשים מספרים את סיפור חייהם בגוף שלישי עם עצות לעצמם שבעבר, הדהד בתוכי: הטרנד כולל את ה"יגידו לך... חשוב שתקשיבי או לא תקשיבי להם". במקביל, לקוחה שאלה אותי מה אני ממליצה לה לעשות כדי לתמוך בחלום שיש לה והתקשיתי להשיב לה באופן שהיא יכלה להיעזר בו. במהלך השבוע שעבר עלי לטובה, חשבתי על הטרנד, על דברים שאנשים אומרים ועל חלומות והגשמתם, והאם יש לי דבר להציע לחולמות ולחולמי

שישי מבורך, וואו איזה שבוע היה לי! מכירות את השבועות האלה שכל כך מלאים שזה מרגיש כאילו עבר חודש? אז כזה. השבוע, אחרי כחצי שנה שבה אנחנו ביחסים הולכים ומתהדקים עם חברת "אדם לחיים שווים" מבית "עמל ומעבר", הצטרפנו רשמית, צוות פיבוט ואני, לאגף המקצועי של חברת אדם. מה זה אומר? שהחלום שהתחיל לפני יותר מעשור – להביא את השפה, המחשבה והסביבה שהיא פיבוט לכמה שיותר אנשים מקבל הזדמנות נפלאה להיות מוגשם. כי בחברת אדם, יש המון אנשים במצבי פגיעות, ועוד יותר אנשים שמטפלים בהם, ויש גם נחישות