תובנות מהאי-כנס

במחציתו השניה של השבוע טסנו, לרגע, לקפריסין ל"אי כנס" הראשון מבית היוצר של משפחת אריק מנדלבאום.

זכיתי לחוות קצת ממה שאני מקווה שאנשים שפוגשים את פיבוט לראשונה חווים;

פליאה, קצת מצוקה משינוי כללי המשחק, התבוננות וחשיבה איך שאר החיים נראים מנקודת המבט הזו.

בקיצור, כל הסימנים של התנסות בנקודת מבט שההתייצבות בה משנה את החיים לטובה

מה זה אומר "אי כנס"?

מכנסים באי אחד כשמונים אנשים, מי שנכנסים במטוס של אייר חיפה ועוד כמה, מכינים להם אפליקציה מהממת שבה אנשים יכולים להציג את עצמם, לפתוח מרחבים שבהם הם חולקים ידע ונפגשים, מסדרים להם מלון והסעות ומקומות מפגש ותכל'ס דואגים ותומכים בכל יוזמה שיש למישהו, ונותנים למשתתפים להיות, לחוות ולספר את הסיפור.

מה קורה כשמעודדים אנשים לסמוך על עצמם? מה קורה כשמכבדים את היכולת הטבעית ללמוד ולהתפתח?

בקבוצת האנשים שהגיעה ברגע הזה לקפריסין, נראה שקורים דברים טובים.

לי היתה הזדמנות ללמוד שכשאני יוצאת לרגע מהשגרה ומהיומיום, קורים דברים טובים ליצירתיות שלי.

היתה לי הזדמנות ללמוד שמשימות היומיום לפעמים עושות הרבה רעש רקע, שבתוכו אני מתקשה להקשיב, או אולי ליצור, יוזמות ורעיונות חדשים בתוכי - וטוב שישנה הזדמנות לצאת ולפנות מקום.

שהחשיפה למקום חדש ואחר טובה לי, שהתגעגעתי לשופינג איכותי, שלהיות נוכחת בשקט זה דבר שמשמח אותי.

ששקיעות של מקום אחר הן יפות, ואז מייד עולה לי מחשבה שהן לא שלי.

שאני יכולה להשתתף ב"טיול שנתי" שמישהו אחר מארגן ולהתמסר לו, שזו יכולת חדשה - כי פעם, כל דבר שמישהו אחר ארגן היה מעלה בי ענני התנגדות, ביקורת ורצון למרוד.

ובאותו זמן בדיוק;

שהבית שלי הכי מתאים לי.

שהאנשים שסביבי ביומיום, הם אלה שאני ממש שמחה לפגוש אותם, לספר להם ולחלוק איתם, שאני הכי מחכה לבוא הביתה, לעבור בסופר ולבשל ארוחת שישי שבה יתכנסו אנשים אהובים ויברכו על עוד שבוע שזכינו לחיות ביחד💜

שבוע טוב

שנזכה לכל הדרוש לנו, חופש, שמפיח רוח במפרשינו ושגרה ברוכה להמשיך לשוט בתוכה.

בתמונה: יודעים שהשופינג איכותי כשהצבים מחייכים אלינו😀

תובנות מהאי-כנס