אודות הגישה

פיבוט היא גישת חשיבה ייחודית ומודל עבודה פורצי דרך שפותח ונוצר בשנת 2013 על ידי יעל ניסן - מרפאה בעיסוק ובלשנית ושרון שני גונן - מרפאה בעיסוק בעלת תואר MA בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית.

​

הגישה והמודל מבוססים על ההנחה שרווחה היא כלי טיפולי מקדם השתתפות ותפקוד של אנשים במשימות חייהם.

​

גישת פיבוט פותחה כדי לשפר את הטיפול באנשים במצבי פגיעות ומצוקה בכל הגילאים,
במיוחד עבור אנשים המתקשים להעביר ולתקשר את צרכיהם ורצונותיהם באמצעי תקשורת.

​

גישת פיבוט מתמקדת בקידום רווחה ובשיפור השתתפות אצל אנשים במצבי פגיעות. היא גישה מערכתית הנותנת ידע [הגישה] וכלים [המודל המעשי] מעשיים כיצד ניתן לעזור ולטפל באנשים בפגיעות, שמתקשים לתקשר באופן ברור את צורכיהם ורצונם.

​

בבסיס הגישה  עומדת ה-שאלה ההומאנית:

לו אני או מישהו מאהובי נמצא במצב פגיע, מה הייתי רוצה עבורי? עבורו?

​

הגישה והמודל יחד מתייחסים להבנת הדרך בה אנשים מרגישים נינוחים ובטוחים, מבינים את הנעשה בסביבתם ומקבלים מענה לצורכיהם המגוונים, כך שהם יכולים לשתף פעולה בהתאם ליכולותיהם בסביבתם. בנוסף ישנה התייחסות להתאמת הסביבה כך שזו תוכל לסייע לאנשים לקבל מענה לצרכים שלהם, להרגיש נינוחים ובטוחים, להבין מה קורה איתם וסביבם, להיות עסוקים בהתאם ליכולתם ועוד.

 

מה קורה כשמתחילים ללמוד וליישם פיבוט?

 

אצל אנשים במצבי פגיעות-

בשלב הראשון- יורדת מצוקה, מפסיקות התנהגויות כמו צעקות ובכי מתמשכים, התפרצויות, מילים חוזרות, ניתוק, הקאה, דפיקת ראש בקיר, השלכת ציוד ופירוקו ועוד.

בשלב השני- אנשים מתחילים להשתתף, כמיטב יכולתם, בסביבתם.

​

בצוותים מקצועיים- השגת הצלחות ותחושת גאווה; יצירת שפה משותפת, שיפור השתתפות והפחתת התפרצויות מצוקה אצל המטופלים, באמצעי טיפול פשוטים ומועילים.

 

אצל אנשי מקצוע פרטיים- גוברת המסוגלות ואיתה גם תחושת המסוגלות, מורחב ארגז הכלים, משתפרת היכולת לדייק מטרות ולתת מענה יעיל ומהיר במגוון מקרים.