מתי כדאי להעביר ערוץ?

השבוע זכיתי להיות בחופשה משפחתית בכריתים, קרוב כל כך אלינו וגם רחוק

חופשה היא זמן טוב להתבוננות עבורי;

אני בדרך כלל קמה לפני כולם, הפעם הקדימה אותי אחותי מילי גולן, שהיא באמת עפרונית מצטיינת, שזה אומר שהיא קמה ממש מוקדם והולכת לישון ממש מוקדם – ממש כמו עפרוני, שהוא ציפור בוקר.

בזמן השקט של הבוקר, במרפסת הצופה לבריכה ולגבעות הירוקות שמעבר לה, אני מתבוננת בעולמי ובנושאים הצומחים בו, ממש כמו שהתבוננתי בצמחים בגן הבוטני המקסים של כריתים שבו ביקרנו.

כמו ריקוד, לעיתים אני נקראת לפעול ולנוע, ולעיתים אני נקראת להיות נוכחת ללא פעולה. המקומות הללו, שבהם אני נקראת לתוך מצב, שתפקידי בו הוא להיות נוכחת עם התערבות מינימלית, הם תרגול חדש עבורי. בעיקר אני רוצה לדבר איתכן היום על רגע ההתבוננות והמיון;

באופן תדיר, אני מקבלת מתנות בצורת סיפורים ואירועים שקורים בחייהם של אנשים אחרים 

חלק מהמתנות הללו מגיעות עם בקשה להקלה במצוקה

במרבית הפעמים, הפונים מבקשים הקלה במצוקה עבור אדם אחר, אך למעשה – המצוקה היא שלהם.

"אי אפשר להציל אדם מעצמו ולא ילד מהוריו" אני חוזרת ואומרת לאורך השנים. מה האפשרויות העומדות לרשותי כאשר פונה אלי אדם במצוקה?

בדרך כלל אדם שמכיר אותי ופונה במיוחד אלי, מפקיד בידי סיפור של מישהו אחר.

לפי כללי החוזה של היקום - שלמדתי על בשרי בעשרות ומאות התנסויות - כדי שאוכל לעזור לאדם, הוא עצמו (או מטפליו הישירים אם הוא נחשב חסר ישע) צריך לפנות אלי ולבקש את עזרתי.

כל פניה אחרת נוגעת למצוקתו של הפונה - ואז הפונה הוא הלקוח, ואז יש מצב שאני יכולה להקל על מצוקתו של הפונה בהתמודדות עם הסיפור שהוא מביא.

במקרים אלה, פעמים רבות, ההקלה במצוקה קשורה בעמדתו של הפונה כלפי הסיפור: האם זהו סיפור הדורש את מעורבותו של האדם בתוכו, האם יש לו תפקיד פעיל שם? או אולי הפונה הוא צופה, ותפקידו לא להתערב אלא להתבונן? איך יודעים?

תפילת השלווה, אותה אומרים אנשים רבים המתמודדים עם התמכרויות ובוודאי רבים נוספים היא: "אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, האומץ לשנות את אשר ביכולתי, והתבונה להבחין בין השניים".

הרגע הזה, רגע ההתבוננות והמיון, נוגע ליכולת להבדיל בין השניים, שהיא יכולת משמעותית ששווה ללמוד אותה.

"אני רוצה לקבוע להתייעץ איתך לגבי אחי" אמר לי גידי, תלמיד שלי לשעבר.

"תוכל לכתוב עוד פרטים?" ביקשתי.

"אחי הוא אדם שתמיד היו איתו עניינים ובעיות ובכל זאת הצליח לסיים בית ספר, צבא ולימודים, אך עכשיו הוא גר בבית הורינו מזה מספר שנים, לא מצליח להיות מועסק ובעיקר מנהל ריבים מרשימים עם אבינו.

הריבים כוללים צעקות ומילים קשות, שבסופן אבינו אומר לאחי שהוא צריך ללכת מהבית.

כבר המון פעמים אמרתי לאחי שהוא חייב טיפול, והפעם הוא הסכים שאני אלך להתייעץ איתך ואז אגיד לו מה אמרת והוא יחשוב על זה." כתב לי גידי.

ביקשתי שגידי יתקשר אלי, כי יש דברים שאפשר לעשות בשיחה ומעייף בכתיבה, השיחה ארכה כעשר דקות והנה היא:

"האם אחיך הוא חסר ישע?" שאלתי את גידי.

"לא." ענה גידי מייד.

"ואביך?" 

"לא."

"האם אתה גר בבית הוריך?" 

"לא" ענה גידי, "ותודה לאל על כך, יש לי בית ומשפחה שאני אוהב, אבל אני האח ההורי, ומגיל צעיר יש לי תפקיד לשמור על כולם, וגם בכל פעם שיש ריב ובלגן, אחי, אבי ואימי מתקשרים אלי, ומספרים לי את הסיפור."

"הסיפורים הללו הם תוכן שבא לך לשמוע? האם כשבני משפחתך מספרים לך אותם זה כמו פודקאסט או תוכנית ריאליטי שאתה אוהב לצרוך?" שאלתי בכנות, כי לפעמים לשמוע סיפורים על צרות של אחרים זה ממש כמו צפייה ב"אח הגדול".

אני זוכרת כילדה את הסיפורים מסביב לשולחן האוכל של סבי וסבתי במושב, שהיו בדיוק זה; ריאליטי של צרות וסכסוכים של כל קרובי המשפחה והחברים במושב.

"את יודעת" אמר גידי, והיה ברור לי שהוא פתאום חושב על המצב אחרת, "לא, אני לא אוהב את הריאליטי הזה."

"בוא נסתכל ביחד על מצבם של המשתתפים בריאליטי לגבי מוכנות לטיפול," אמרתי לגידי.

גזרו ושמרו את השלבים הבאים והשתמשו בהם לנוחותכם:

מודל "מעגל השינוי"

• טרום הרהור (Precontemplation): האדם אינו מודע לכך שיש לו בעיה או שאינו רואה סיבה לשנות את התנהגותו. אין עדיין מוכנות לטיפול, ולרוב הסביבה היא זו שמצביעה על הצורך.

• הרהור (Contemplation): השלב הקריטי בו מתחילה מודעות לקיומה של בעיה. האדם שוקל את היתרונות והחסרונות שבשינוי אך עדיין חווה אמביוולנטיות ("רוצה ולא רוצה")

• הכנה (Preparation): בשלב זה מתגבשת ההחלטה לפעול. האדם מכיר בצורך בעזרה ומתחיל לבצע צעדים מעשיים לקראת טיפול, כגון בירור על אנשי מקצוע, קביעת פגישת היכרות או הגדרת מטרות ראשוניות.

• פעולה (Action): המעבר המעשי לעשייה. האדם מתחיל את הטיפול בפועל, משתף פעולה, רוכש כלים ומיישם שינויים בדפוסי החשיבה או ההתנהגות שלו. 

• שימור (Maintenance): שלב ההתמדה ומניעת נסיגה. המטופל משמר את ההישגים אליהם הגיע, מתמודד עם אתגרים חדשים ומטמיע את השינוי בחיי היומיום שלו לאורך זמן.

"באיזה שלב נמצאים משתתפי הריאליטי המשפחתי שלך?" שאלתי את גידי.

"בשלב הטרום הרהור." ענה גידי מייד.

"אם כך, המצוקה שאנחנו נקראים להקל עליה היא שלך." אמרתי בשקט. "מה לדעתך אתה יכול לעשות כדי להקל על המצוקה?" שאלתי.

"להפסיק לראות את הסידרה הזו" צחק גידי, "אבל איך?"

"בכל דרך שמתאימה לך" אמרתי, "אפשר בשקט ובחמלה להגיד שאתה מבקש להפסיק לשמוע על סבל של יקיריך שאין בכוחך לשנות, ולהסביר שבכל פעם שהם יתחילו לספר לך על הסבל, אתה תפסיק אותם או תסיים את השיחה. אפשר להתאמן במשפט קבוע שתגיד; "אני מצטער שאתם בסבל, מתפלל שיגיע הרגע שתחליטו להפסיק." ובעיקר לזכור שלמרות שמדובר באנשים שאתה קשור אליהם וקרובים לליבך, לא כדאי להצטרף ל"מחול החרבות" שהם רוקדים, שבמסגרתו הם פוצעים זה את זה שוב ושוב.

אתה יכול לבחור איזה תפקיד אתה משחק פה, ואם תפקיד הצופה לא נעים לך,

אתה יכול להחליש או לכבות את הערוץ, או לפחות להבין שזה המצב" השבתי לו.

"תודה" אמר גידי.

"עזרת לי מאד ועכשיו אני הולך להתאמן איך משתמשים בשלט החדש שעזרת לי ליצור."

שבת שלום 📺

התמונה: הנוף ממרפסת הוילה בכריתים, נפלא להתבוננות

להעביר ערוץ