sharon shani gonen

שישי מבורך, יש רגעים שעולמות נבראים בהם. הייתי שותפה לרגע כזה השבוע, ואני רוצה לשתף בו: בפיבוט, במהותו, יש תפיסה צנועה של הישגים לגבי האדם שאליו מתייחסים – בחינוך, בטיפול, בחיים, והתפיסה הזו מתמצה ברצון שיהיה לאדם ולסובביו יותר מעכשיו. יותר מה? יותר רווחה, יותר השתתפות, יותר שמירה והגנה, יותר זרימה בסדר היום, יותר אפשרות להבין ולהיות מובן. "ומה ההבדל בין התפיסה הזו לבין מה שכולם עושים"? אתן בטח שואלות עכשיו. בכל התוכניות הנדרשות במשרד החינוך – בחינוך המיוחד, במשרד הבריאות שמפקח על הטיפול...

לפעמים קל מדי להתמקד בכל מה שלא, הרי ה״לא״ הוא מאוד הבולט. הבעיה מתחילה כשאנחנו זוכרים את התוכן של ה״לא״ בלי החלק של ה״לא״. אבל כשאנחנו מתמקדים במה שכן - אנחנו מקבלים הזדמנות הוגנת להצליח.

לפעמים יש זמנים בהם השמחה בוחרת לשחק במחבואים ואנחנו צריכים לחפש אותה. השבוע בסיפור שישי אספר לכם איך יצרתי זיכרון מהצהרון שאף פעם לא הלכתי אליו שהביא לי נחמה רבה בשבוע מעייף.