על שיפוטיות והחזקה

חנן התקשר אלי באמצע יום ממש מלא, אז שלחתי הודעה שאחזור אליו ויצא שזה קרה מאוחר אחר הצהריים, שלחתי הודעה שהתפניתי ואחרי דקה צלצל הטלפון. ציינתי לעצמי שכל התופעות האלה ממש נדירות עם חנן, הוא לקוח מאד וותיק, הוא ואישתו הולכים איתי דרך ארוכה, מאז פנו אלי שאעזור עם בנם הבכור, שתיכף הולך לצבא, כשהיה בן ארבע. לאורך השנים, הם מגיעים להתייעץ מדי פעם בקשר לילדיהם כשעולה איזה קושי, אבל בכל הפעמים מי שפונה זו אשתו של חנן, שירה.

לחנן היו תמיד משרות ניהול מלאות אחריות, ולמרות זאת השתתפותו ומסירותו לגידול איכותי של הילדים וניהול המשפחה היו נפלאות.

לאחרונה נפגשתי רק עם שירה בקשר לגמילה שנתקעה אצל הבן הצעיר שלהם, גלעד, היא סיפרה שחנן במילואים כבר הרבה זמן וזה לא פשוט בבית. היא סיפרה שכשחנן מגיע הביתה, גלעד הולך לשירותים איתו בלי בעיה ואיתה יש קשיים והוא עושה בתחתונים. 

הסברתי לשירה על הצורך בהחזקה רגשית בכלל, ובזמן גמילה, וסיכמנו שחנן, שהוא גבר ואבא חזק ויציב, נותן החזקה בעצם נוכחותו בבית, וחשבנו על תוכנית איך גלעד יוכל להרגיש את ההחזקה הזו גם כשרק שירה בבית. עשינו תוכנית ושירה דיווחה שהתוכנית עבדה ושגלעד נגמל בטוב.

כשחנן התקשר, הייתי מופתעת וסקרנית לשמוע מה הוא רוצה, ואחרי כמה מילות ברכה והתעניינות בשלומי, חנן ניגש באופן ישיר למשימה;

"את יכולה לקבל לטיפול את גולן?" הוא שאל.

גולן הוא בנם בן ה16 של חנן ושירה, נער מחונן וברוך כשרונות.

"גולן ביקש להיפגש איתי? הוא רוצה ללכת לטיפול?" שאלתי בהפתעה.

"לא, ממש לא" ענה חנן, "שירה מודאגת ממנו."

"ואתה קיבלת את המשימה להתקשר אלי? כי אתה במילואים ושירה מחזיקה את הבית?"

"כן" ענה חנן בקיצור ובישירות האופייניים לו, אך גם בחיוך.

"אם שירה מבקשת טיפול לגולן, היא בטח מודאגת ממשהו, מה מדאיג אותה?" שאלתי.

"גולן נשר מכל הפעילויות האיכותיות ועכשיו עסוק כל היום בשטויות" אמר חנן.

"עכשיו בוא ספר לי מידע ולא שיפוטיות -" אמרתי לחנן בחיוך, "ספר לי מה גולן הפסיק ומה הוא עושה עכשיו ואז נראה למה ואם זה נראה לנו מדאיג."

"הוא הפסיק את תוכנית המחוננים המואצת לתואר ראשון באוניברסיטה" אמר חנן, "וגם את חוג ההוקי שאליו התחיל ללכת השנה."

"אוקיי" אמרתי, "ומה הוא עושה במקום?"

"משחק איזה משחק מחשב עם החברים שלו, אני שומע אותו צוחק וצועק איתם בכל פעם שאני עובר ליד החדר שלו."

"מה עם מצב הרוח שלו?" שאלתי, "האם הוא נראה מדוכדך? כעוס?" 

"לא במיוחד, הוא בסדר" אמר חנן אחרי מחשבה קצרה.

"והאכילה? והשינה? וההשתתפות בפעילויות המשפחה?" 

"אכילה ושינה בסדר ככל הידוע לי, אמר חנן, יש לנו פחות פעילויות משפחה, כי אני במילואים, אבל כשיש הוא מגיע ונהנה מאד."

"ומה עם הלימודים? הוא הולך לבית הספר? איך ההישגים שלו שם?" שאלתי.

"הכל בסדר בבית הספר, כרגיל" אמר חנן.

"אז בוא נסתכל רגע על העובדות שיש בידנו: גולן, שהוא נער ברוך כשרונות, הפסיק את השתתפותו בתוכנית מאד אינטנסיבית ותובענית במשאבים שהתקיימה באוניברסיטה." 

"כן", אמר חנן, "זו תוכנית מאד לא פשוטה."

"ומה עם ההוקי?" שאלתי "מה גולן אמר כששאלת אותו למה הפסיק?" 

"הוא אמר שזה היה קשה פיזית וגם צריך לנסוע בשני אוטובוסים כדי להגיע לשם, ושזה היה לו יותר מדי" אמר חנן.

"עכשיו ספר לי על משחק המחשב שהוא משחק עם החברים" ביקשתי, "איזה משחק זה?"

"אני לא יודע" אמר חנן.

"אני רוצה לנסות לספר לך מה קרה ולהציע לך מה כדאי לך לעשות" אמרתי לחנן, וליבי יצא אליו ואל המשפחה כולה.

"אני יודעת שאתה אבא משמעותי ומחזיק, וכשאתה בבית חלק מהתפקידים שלך זה לתת כוחות לילדים ולשירה להתמודד במצבים קשים ומאתגרים, זה נכון?"

"כן" אמר חנן, אבל הפעם ה"כן" שלו נשמע קצת חנוק.

"וכבר זמן מה שאתה במילואים, והילדים ושירה צריכים להסתדר עם פחות החזקה, כי הלכת לשמור עלינו. כולנו יודעים שזו משימה הכי חשובה, וכולנו מאד מעריכים את זה שאתה עושה אותה בשבילנו, אבל המשמעות היא שהם צריכים ללמוד להסתדר בלי המשאב המשמעותי שהוא אתה ביומיום שלהם, וגם נוספת להם דאגה לשלומך, כי הדברים שאתה עושה הם מסכני חיים, והם יודעים את זה.

מבחינת ניהול המשאבים שלהם זה פעמיים מינוס במשאבים הרגשיים; על זה שאתה לא נמצא ביומיום ועל זה שדואגים לשלומך, וגם פלוס גדול כי יש אותך ואוהבים אותך וגאים בך."

"אני חישבתי שהם נשארים במינוס" אמר חנן.

"זה נכון, אבל אתם משפחה מלאת חוסן וכל אחד לומד להסתדר, רק בוא תסתכל על גולן בעיניים חדשות, אחרי שהבנת את משוואת המשאבים שלו, ותראה מה קורה:

הוא הוריד פעילויות שהיו מאד תובעניות מבחינת משאבים, הוא יותר נוכח בבית ומשחק במשחק שנראה שמספק לו צחוקים ותמיכה ונוכחות חברתית, אבל בלי המון נסיעות ושיעורי בית ודרישות גבוהות. זה נשמע לי מאד נבון במצב הקיים, ומאפשר לו להיות בטוב עם המשאבים שיש לו כעת."

"אבל זה משחק מחשב" אמר חנן.

"או" אמרתי בצחוק, עכשיו בוא נדבר על השיפוטיות שלך כלפי דברים שקורים במחשב; אתה חושב שבעולם הוירטואלי לא קורים דברים איכותיים, ואתה מאד טועה."

סיפרתי לחנן על המשחקים המקוונים החברתיים ששיחקו הילדים שלי באותו הגיל, על הדברים הנפלאים שלמדו וחוו בהם ועל הערך המשמעותי שקיבלו.

"אתה מוכן למרשם שאני הולכת לתת לך לתרופה?" שאלתי את חנן.

חנן מכיר כבר את השפה שלי, הוא מכיר את סל התרופות שלי לרגש ויחסים; זמן, קשב, סקרנות, עיסוקים משותפים, אוכל כיף וטבע ועוד תרופות מועילות מסוגם.

"קבע עם גולן ביומן רבע שעה שיחה בשבוע, תתעניין במה שהוא עושה בלי שיפוטיות, תשמע מה שלומו וספר לו על שלומך, תחזור להיות נוכחות קבועה ותומכת בשבוע שלו, תקפיד שהפגישה הזו תתקיים כמו שהיית מקפיד על פגישה עם הרמטכ"ל, אם אתה לא יכול בשעה שנקבעה, תקבע שעה אחרת. תכין כוס קפה וגם הוא, תסתכלו על השקיעה ביחד כל אחד במקומו ותדברו. אחרי כמה שבועות שעשית את זה, אם שירה עדיין מודאגת, תחזור אלי."

"תודה", אמר חנן, "אני ממש אשתדל להיות סקרן ולא שיפוטי."

"אתה איש טוב וחזק ואני סומכת עליך שתצליח לעשות כל מה שתכוון אליו." אמרתי לו

"תודה שאתה שומר עלינו, אני מלאת הערכה ואני פה בכל עת שאתה צריך."

סגרתי את הטלפון ונשאלתי בלב קצת כואב והרבה מלא הודיה לכל משרתי המילואים ומשפחותיהם, ובעיקר על הזכות לעשות משהו קטן עבורם 🎁

שבת שלום

שקיעה יפה באחד מערבי השבוע

על שיפוטיות והחזקה