״סור מרע ועשה טוב״
- sharon shani gonen
- לפני יומיים
- זמן קריאה 4 דקות
שישי מבורך,
היתרון בהתעוררות ממש מוקדם בבוקר, הוא הזכות לראות את השמים מתבהרים מלילה ליום. נראה לי שהעננים והגשם לא יאפשרו זריחה וורודה היום, אבל אני אדע שהיא שם!
יש משהו מאד מיוחד בלהיות ערה בשעות המוקדמות של הבוקר, רק אני והחתולים - אלה רגעים שבהם התודעה שלי רכה וגמישה וסיפורי השבוע עוברים וזזים בה, קצת כמו בתצוגת אופנה;
הרבה סיפורים השבוע עסקו ברגע הזה שבו עוברים מחושך לאור.
במהלך העבודה על "לספר את הסיפור", שאלו אותי מה הדבר שגורם לי שוב ושוב לבוא לתוך סיפורים ממש קשים ומצוקות גדולות של אנשים, ולעזור לספר אותם מחדש. אני חושבת שהסיבה היא שאני יודעת, מניסיון, שבמידה וכל השותפים רוצים ומוכנים לשתף פעולה, נצליח לעזור להפחית מצוקה ולהרבות ברווחה.
״אִם אַתָּה מַאֲמִין, שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן.״ (ליקוטי מוהר"ן תנינא קי"ב)
השבוע אספנו את מעשינו באגף המקצועי מהחודשים האחרונים, כדי להציג אותם בפני ההנהלה לקראת תוכנית השנה החדשה. זו פעולה מאד מלמדת ומעשירה, איסוף מעשינו והתבוננות בהם, והיה נראה ששתי פעולות חוזרות על עצמן שוב ושוב בכל הסיפורים; "סור מרע ועשה טוב" (תהלים ל"ד)
התנאי הראשון ביכולת להצליח לעזור הוא תיקון התשתיות.
תחשבו שכל אדם, מקרה או מקום שאנחנו מתבקשות לעזור בו הוא כמו בית פיזי, הדבר הראשון שעושים כשעושים שיפוץ, הוא סיבוב בבית ותשאול לבדיקת התשתיות;
מה מצב השמירה וההגנה? האם משהו או מישהו נפגע פה?
מה קורה בתחום הזרימה בסדר היום? מה עושים במהלך היום? כמה רווחה יש? האם ואיך אנשים משתתפים בפעילויות ועיסוקים?
איך הנראות? יפה? נעים? כיף?
נהוג לחשוב, בהתערבויות טיפוליות במצבי משבר ומצוקה, שיש איזו אבחנה ברורה ואז באים לרפא דבר, ואני רוצה לומר לכם שבפיבוט יש איזו פשטות וצניעות שמאד מצליחות בשטח, בהפיכת מצוקה לרווחה.
השלב הראשון: "סור מרע", מה הוא אומר?
זהה מוקדי מצוקה והכנס פתרונות תומכי רווחה – פעם הגעתי למרכז יום, שבו דיווחו לי שמתקיימת השחתה קבועה של ציוד והבניין עצמו "כי יש סטיגמה כלפי מקבלי השירות".
בפיבוט, אנחנו משתדלות לפרק סיבתיות, למה? כי אם אקבל שסטיגמה כלפי אנשים עם מוגבלות שכלית היא הסיבה להשחתה, זה אומר שעכשיו אני פועלת להפחתת הסטיגמה, ועם כל הכבוד למי שעושה זאת, ויש לי המון כבוד! אני צריכה שמירה והגנה למרכז עכשיו ואין לי זמן לחכות עד שתפחת הסטיגמה, אירוע שיכול לקחת מלא זמן.
"סור מרע" אומר בשבילי שאני לא מקבלת את הסיבתיות והשיפוטיות שיש עכשיו, ושאני פועלת בדרך אחרת, פשוטה ואפשרית ככל הניתן, כדי לפתור את הבעיה ולהשיג שמירה והגנה, שזה ה"עשה טוב".
מבחינתי ה"עשה טוב" הוא פתרון מבוסס רווחה, שניתן להפעיל בהקדם האפשרי, באופן נוח, זול וזמין - במקרה זה; הדרך היתה לשתול מטפס, שצומח מהר, מסביב לגדר, כך שנוצר קיר ירוק ופורח מסביב לכל מרכז היום. ואתן יודעות מה קורה כשיש קיר ירוק ופורח? לא נכנסים פנימה, מפסיקים לפגוע.
השבוע סיפרו לי שבקבוצת מנהלות התקיים דיון על שתיים מההתערבויות שעשינו, במצבי מצוקה גדולים, הדיון היה על "איך קרה שממצוקה גדולה וארוכת שנים עברנו לרווחה ושגשוג?"
למה שמישהו ידון בשאלה הזו? כי כולן רוצות רווחה, כי יש מחשבה, די נכונה, שאם אבין את הנוסחה שמאפשרת לעבור ממצוקה לרווחה, מעופרת לזהב, האוצר יהיה בידי ואוכל לפתור עוד מצוקות ועוד מקומות יהיו ברווחה.
אין מספיק מילים בשפה כדי לתאר את השמחה, הסיפוק והגאווה כשקבוצת א.נשים ומקום שלם שהם פועלים בתוכו – עוברים ממצוקה לרווחה ושגשוג.
"אתם, וגם הבן שלכם – מתמקדים ברגעי וסיפורי המצוקה" אמרתי לנורית, אמא של אמיר, צעיר אוטיסט בבית לחיים, "האם ישנם סיפורי רווחה?"
"בטח" אמרה נורית, "הרבה, וגם אותם אמיר מספר."
"אני פה איתכם בשיחה קרוב לשעה ועוד לא שמעתי אפילו סיפור קטן אחד כזה," אמרתי.
"אם אני מסתכלת על השלם של חייו של אמיר פה, בבית לחיים, אם נעבור שעה שעה בסדר יומו, כמה רווחה נמצא לדעתכם?"
ההורים שתקו.
הסתכלנו ביחד וראינו שאמיר ברווחה מרבית יומו, ושגם סיפורי המצוקה שהיו – למעשה טופלו על ידי צוות הבית באופן שחיזקו ולימדו את כולנו איך לפעול טוב יותר.
"הרבה פעמים אנחנו הולכים עם הלשון למקום שבו השן חסרה, הרבה יותר פעמים מאשר אנחנו מכירים בכך שיש לנו עוד עשרים ומשהו שיניים שכן קיימות" אמרתי להורים.
"הנטייה הזו שלנו, לתת יותר ערך ומקום למה ש"לא", לפעמים מטעה אותנו לגבי התמונה כולה, וגורמת לנו לחשוב שהכל לא טוב. הדרך להתגבר עליה, היא להתרחק קצת, ולשנות את נקודת המבט, לספר מחדש את הסיפור של כל היום, כל האדם, כל ההתנהגות, ועכשיו לאזן בתוכו את כמות ה"כן" – ממש כמו השיניים בפה.
״כשאת, כאמא, מספרת לצוות הבית רק את הסיפורים הגרועים והמכאיבים שאת שומעת מאמיר, ושוכחת לאזן אותם עם סיפורים טובים, הצוות מתחיל להתייחס אלייך כאל מישהי שצריך להיזהר ממנה, להתגונן בפניה, את הופכת להיות גורם מצוקה.
״שימי לב שבכל פעם שעלה סיפור מצוקה הוא טופל מייד באופן מיטיב, אך את, ואמיר איתך , המשכתם לספר אותו, לכעוס ולהתמקד ברגע מכאיב, ולשכוח את כל רגעי הריפוי, התיקון והשמחה."
"סור מרע זה להפסיק את נתיב הפגיעה" אמרה לי רעות, שניסתה להבין את נוסחת ההצלחה של פיבוט.
"בדיוק כך" אמרתי לה, "שמירה והגנה" זה אומר שאני לא מסכימה שישחיתו את הבניין, שיפגעו בצוות שלנו – פיזית או נפשית.
"סור מרע", זה כשאנחנו יוצרים את הקיר הירוק והפורח שעוטף את המרכז, ולא מאפשרים להשחית ולפגוע,
ו"עשה טוב" – זה כשאנחנו עוברים לדבר ולעסוק במה כן, באיך כן – וזורעים זרעי שמחה, יצירה וגאווה, שאף אחד אינו מורשה לפגוע בצמיחתם ושגשוגם ושיש מערכת שלמה שמשקה ומטפחת אותם לרווחת כולנו.
שבת שלום.
תגובות