להפוך רווחה למדליקה

"עכשיו הכי חשוב לנו לשווק", אמרתי לצוות שישב איתי לבנות את הקייטנה

במה שנקרא לו כאן "שכונת חיים", קבוצה של דירות שבהן גרים אוטיסטים.

קייטנה, זה השם של השבועיים באוגוסט שבהם מקומות התעסוקה סגורים, וצוות השכונה יוצר זמן מיוחד ומלא חוויות עבור הדיירים.

רק מה? זה גם זמן שחם, ואנשים רוצים חופשה כדי להיות עם הילדים שלהם, ויש פה מלחמה כבר איזה נצח, וכולנו קצת, או אפילו הרבה מעוטי משאבים.

לתכנן דבר חדש ולסחוף אחרינו עוד אנשים במצב שלכולם אין; כוחות, חשק, אמונה, תקווה, רצון, זה דבר לא פשוט בזמנים טובים, ובטח שלא בזמנים שבהם אנו מצויים.

"אין ברירה, הם יהיו מוכרחים לשתף פעולה", אמרה כרמל, רכזת בשכונה, בקול מותש.

"תמיד יש ברירה ואפשר לבחור ברווחה" אמרתי בחיוך, "שמעתם על תום סויאר?"

"לא" ענו כולם, "מי זה"?

"תום סויאר הוא דמות בספר של מארק טווין, ילד מאומץ שגדל אצל דודתו בכפר קטן בארצות הברית, כולו כריזמה ותעלולים.

אחד הסיפורים מהספר הזה הוא על הפעם שבה תום קיבל עונש מדודתו לסייד גדר,

הוא סייד ולא היה לו כיף, ואחרי שני עמודי גדר הוא הידכדך והתיישב והחל לחשוב מחשבות שליליות, עד הרגע שהגיעו חבריו, ולפתע נדלק בליבו רעיון;

הוא קם והחל לצבוע את הגדר בהתלהבות, כמו צייר משקיע, ומייד אחד מחבריו נדבק בהתלהבות, אמר שזה נראה כיף וביקש לצבוע גם.

תום לא הסכים מייד, ואמר שלצבוע גדר זה כיף אדיר וצריך לדעת לצבוע טוב, וכמובן שחבריו מייד רצו עוד יותר לצבוע את הגדר ואפילו שילמו לו על הזכות הזו, בתפוחים והנאות אחרות שאותן צרך בזמן שישב בצל וחבריו צבעו את הגדר בתורות.

"לא הבנתי למה את מתכוונת" אמרה כרמל, "שאנחנו צריכים לעשות כאילו הקייטנה היא ממש כיף?"

"כשאנחנו רוצות שאנשים יעשו דבר, כדאי שקודם נדע אנחנו איך לעזור לעצמנו לעשות דבר ש"צריך"" אמרתי,

"שמתן לב איך המילה; "צריך" מייד גורמת לנו לא לרצות?"

כולם התחברו לרעיון, ואז ביקשתי שמישהי או מישהו יתנו דוגמה של משהו שהם צריכים לעשות לגבי עצמם ולא מצליחים לבצע.

"לי יש דוגמה" אמרה כרמל, "אני צריכה לשתות מים, אובחנתי עם מחלה והרופאים אמרו לי שאני חייבת לשתות מים כי אחרת המצב מאד יחמיר".

"כן, מים" אמרה יפית, שישבה לידה בחיוך גדול, "את שותה רק אקסלים וקפה".

"אבל אני שונאת לשתות מים" אמרה כרמל, "אז אני שותה אקסל ויש לי רגשות אשם".

זו דוגמה מושלמת" אמרתי לכרמל, "את מסכימה שנשתמש בה כדי ללמוד?"

"כן, בטח" אמרה כרמל, והיה ברור לי שהיא לגמרי לא מאמינה שנצליח.

"יאללה בואו נעזור לכרמל להפוך שתיית מים לרווחה מדליקה" אמרתי לצוות, והתחלנו;

"אתם יודעים, מים יכולים להיות בכל טעם, בכל צבע וצורה, ועם כל דבר סביר בפנים, בואי נתחיל בטעם;

איזה טעם את אוהבת במשקה?"

"ענבים" ענתה כרמל,

"אחלה, אז סירופ ענבים, ואם את אוהבת, אפשר גם להקפיא ענבים ולשים אותם במשקה במקום קרח".

"וואו, אני ממש אוהבת את זה" אמרה כרמל במה שהיה נראה כמו פליאה.

"ואפשר גם פירות יער קפואים, זה גם בריא וגם טעים וגם יפה", אמרה יפית,

"אני ממש אוהבת פירות יער" אמרה כרמל.

"ובאיזו כוס את רוצה לשתות?" שאלתי, "שקופה? עם קש? נצנצים?"

"מיקי מאוס" אמרה כרמל, עכשיו בחיוך גדול, "אני נורא אוהבת מיקי מאוס".

"את יודעת איפה יש כוס מיקי מאוס שאת יכולה לקנות?" שאלתי,

"כן" אמרה כרמל, "וממש בא לי היום ללכת לקנות אותה ולהכין את המשקה".

"נפלא" אמרתי

"ועכשיו ככה נעשה את כל הקייטנה"

וככה ממש עשינו.

כשיצאתי משכונת חיים בצהריים המאוחרים, התקשרה תמר, שותפה לדרך ודוברת פיבוט שוטפת,

"אני רוצה להגיד לך שאני ממש מחכה לסיפורי שישי שלך כל שבוע" אמרה תמר.

"ממש משמח אותי לשמוע, כי כרגע התרחש סיפור שישי של השבוע" צחקתי, וסיפרתי לה את סיפור תום סויאר ושיווק המים והקייטנה.

"את לא מאמינה", אמרה תמר,

"עשיתי את זה אחד לאחד עם הבת שלי, שגם היא נדרשה על ידי הרופא לשתות יותר מים ולא אוהבת לשתות מים "סתם",

אחד לאחד, עם ענבים קפואים ומסננת שתעצור אותם מלהיכנס לה לפה, וכוס של לילו וסטיץ'".

המשכנו לספר סיפורי רווחה ונחת עוד כשעה, וכשטנק הדלק הפנימי שלנו התמלא בכוחות,

המשכנו בדרך.

שבוע טוב, מלאו את טנק הרווחה שלכן ושלכם!

בתמונה: עטיפת הספר "הרפתקאות תום סויאר" מאת מארק טווי

ן