לספר את הסיפור

שישי מבורך,

בכל שבוע אני פוגשת המון אנשים עם סיפורי מצוקה ועוזרת להם לספר אותם מחדש, כך שיהפכו להיות סיפורי רווחה. השבוע, לראשונה, זכיתי להגשים חלום ולימדתי, במשך יום שלם בבית הספר לפסיכותרפיה של חברת עמל ומעבר, איך אפשר לעשות בדיוק את זה: "לספר את הסיפור". לספר את הסיפור כך שיעטוף ברכות את כל השותפים לו, שיביא הבנה, חמלה ורווחה - כך שמחשבתם של הנושאים אותו תהיה זורמת וקלה, וליבם שלם וחזק.

אתן מבינות, אנשים לובשים את הסיפורים שלהם, חווים דרכם את העולם ופועלים בתוכו, סיפור זה דבר.

כבר שבועות ארוכים שאנחנו מתעסקות במה שאנחנו קוראות "להוציא נוסחה" מסדרת הפעולות שאנחנו קוראות לה "לספר את הסיפור". "להוציא נוסחה" זה אומר, שאנחנו מבינות מה סדרת הפעולות, המיומנויות הדרושות והכלים המתאימים, שאם נגיש אותם לאנשים – הם יוכלו לבצע את המיומנות או להפעיל את הכלי שיביא ברכה להם ולזולתם.

פיבוט מלא בנוסחאות כאלה; שכל אחת מהן לחוד מביאה ברכה לאדם שעושה בה שימוש ולכל סביבותיו, כך שבאופן טבעי חיפשנו נוסחה דומה ל"איך מזהים סיפור מצוקה ועוזרים לאדם לספר אותו מחדש, כך שיביא רווחה"?

במסעות הגיבור הטובים ביותר, הפרקים הבאים ב"מסע חיפוש נוסחת הסיפור" אמורים להיות ממש מעניינים, מלאי מעש ועתירי חוויות והפתעות.

במקרה הזה, היו פגישות, היה מלא מעש, אבל בתחושה שלי מצאנו בעיקר חרס, במובן של "העלה חרס בידו", שזה, לדברי צ'אט; "כמו מישהו שצולל לים ומעלה חתיכת חומר יבש במקום אוצר".

מכיוון שאנחנו מכירות איזו דקה או שתיים, אתן בטח יודעות שאני אישה חדורת אמונה, ובדרך כלל מחזיקה את כל האמונה שצריך בשביל כולם - אך הפעם, אם היו לי 30% אמונה שהאירוע של ללמד אחרים לספר את הסיפור יצליח, זה יפה.

תמיד טוב שיש דד ליין, וגם כאן - מועדו הלך והתקרב. בכל פגישה עודדתי אותנו שהנה - הנה, יש לנו את זה, למרות שזה די היה נראה לי לא האירוע.

אבל היי, גם אם אני לא האמנתי, אני מוקפת בא.נשים כל כך טובים ומוכשרים, שהצלחה היא האפשרות היחידה שיכולה לבוא בחשבון, אז אמרתי לעצמי שיהיה מעניין איך זה יסתייע ועזבתי את העיסוק בנושא.

מאד עזר גם, שבין פגישה לפגישה אני כל כך מלאה במשימות ואתגרים, שלא באמת היה לי פנאי ומשאבים לדאוג. ואז יערה הזכירה לי שאנחנו מלמדות את "לספר את הסיפור" בבית הספר לפסיכותרפיה, משהו כמו שבועיים לפני שהיום החגיגי שבו נלמד את כולם - מתרחש.

בתוכנית השבוע של הצוות, היו מגוון מעשים דחופים לעשות, ו"לספר את הסיפור" הפך להיות אחד מהם, וכך יצא שמצאנו את עצמנו עושים "מעשה חוני המעגל";

חוני היה חכם ארץ ישראלי מהמאה הראשונה לספירה, שהיה יכול להביא לכך שתפילותיו תתגשמנה. הוא היה נחשב "בעל מופת" גדול בתורה ובעל "הסבר בהיר", שכל קושיה שנשאל יכל לענות ולהסביר אותה, כך שזולתו הבין.

נוסחה כבר אמרנו?

אז בנוסח חוני בעל המופת, הגדרנו זמן ומקום, שבו אנו מקיימים החלטה נחושה להצליח להוציא נוסחה מלספר את הסיפור, ולא זזים עד שהתוצאה המקווה תתרחש.

ניסינו, ואז ניסינו שוב ושוב, עברנו בדרכים שונות ומצאנו מלא חרסים, עד שהחלטנו להתנסות בעצמנו בתרגיל שפיתחנו עבור הלמידה, ולראות מה אנחנו מבינות.

שעת אחר הצהריים התקדמה, ואנחנו עוד ישבנו במעגל.

היה גשם וחושך ובאיזשהו שלב יצאתי למרפסת, עם עוד תה, ועוד סיפור ועוד אחד שהתבוננו בו והפכנו במבואותיו ובמוצאותיו עד שלפתע, ממש כמו אצל חוני; החלו לרדת גשמי ברכה.

הבנתי שלספר את הסיפור, לקחת סיפור מצוקה של אדם, להחזיק אותו ביחד איתו ולעזור לו להפוך אותו לסיפור רווחה, הוא מעשה חוני, מעשה שדורש התמקדות, נחישות, תפילה וכוונה מלאה להיטיב – וזהו. הטכניקה היא לא הדבר העיקרי פה - אם תשתמשו בהרבה מילים או מעט, תלכו ימינה או שמאלה, מלמעלה או מלמטה, המטרה היא לרומם את המספר, את נפשו, רוחו, אמונתו, והאמצעי הוא כל דבר.

החוכמה מתמצה בלהרפות לחלוטין מ"הבעיה" ולשים במרכז המעגל את רווחתו של האדם - להיות נחושים להשיג איתו ועבורו עוד טיפת תקווה, אמונה, הומור ורצון, שבעזרתם הוא יפתור את הבעיה עבור עצמו, וזה הכל.

חוני היה תלמיד חכם, הוא ידע להסביר הסברים בהירים, אבל כדי לממש את כוונתו, לקבל מענה לתפילתו, הוא יצר מעגל של נחישות, מעגל של אמונה, ולא יצא ממנו עד שהיו גשמי ברכה - וזו הנוסחה של איך לעזור לאדם לספר את סיפור המצוקה שלו מחדש כך שיביא רווחה. לחוג סביב שניכם מעגל של אמונה, ובמעגל הזה, להתפלל בנחישות עד לגשמי הברכה.

אולי זו הסיבה שהיה כל כך הרבה גשם השבוע.

”עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא עַל הַצִּבּוּר מַתְרִיעִין עָלֶיהָ, חוּץ מֵרוֹב גְּשָׁמִים.

מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְּעַגֵּל: הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים.

אָמַר לָהֶם: "צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַּנּוּרֵי פְסָחִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמּוֹקוּ."

הִתְפַּלֵּל וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים.

מֶה עָשָׂה? עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר לְפָנָיו: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְּנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְּבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ. נִשְׁבָּע אֲנִי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ."

הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין. אָמַר: "לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת."

הִתְחִילוּ לֵירֵד בְּזַעַף.

אָמַר: "לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה."

יָרְדוּ כְּתִקְנָן, עַד שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים.

בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: "כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ, כָּךְ הִתְפַּלֵל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן."

אָמַר לָהֶן: "צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵית אֶבֶן הַטּוֹעִים."

שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח: "אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיוךָ נִדּוּי; אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ? שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ, כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ; וְעָלֶיךָ הַכָּתוב אוֹמֵר: 'יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ' (משלי כג' כה')

שבת שלום,

שתהיה שנה אזרחית מלאה מעגלים וגשמי ברכה

התמונה: ורוד של זריחה מחלוני