האם יש לנתיב הזה לב?

ישנם רגעים שבהם המבט מוסט מהיומיום, ואני נקראת להתבונן בתוואי הדרך שבה אני הולכת;

כולנו מגיעים לעולם עם יכולות, כישרונות וכישורים, שנקראים לפעולה שוב ושוב במהלך מסע חיינו, מעטים זוכים לשאול את השאלה "באיזה נתיב עלי ללכת כדי לעשות את השימוש הטוב ביותר בכשרונותי ויכולותי ולהביא את הברכה הגדולה ביותר לי, לסובבי ולעולם"?

כשהייתי בת עשרה, קראתי המון, ואחד מהספרים שנגעו בליבי היה "משנתו של דון חואן" שיצר קרלוס קסטנדה. בספר מספר קסטנדה על מורו, דון חואן מטוס ועל התהליך שבו הוא הופך ל"לוחם"; אדם מודע, שהולך בנתיבי החיים בכוונה מלאה.

וכך אומר, בספר, דון חואן, בתשובה לשאלה החשובה, "איך אדע שהנתיב הזה הוא עבורי"?

... "כל דבר הוא אחד מתוך מיליון נתיבים. לפיכך, לוחם חייב לזכור תמיד שנתיב הוא רק נתיב; אם הוא חש שאין עליו ללכת בו, אסור לו להישאר בו בשום פנים ואופן.

החלטתו להישאר בנתיב הזה או לעזבו, חייבת להיות משוחררת מפחד או משאיפה. עליו לבחון כל נתיב מקרוב ובצורה שקולה. ישנה שאלה שלוחם חייב לשאול: האם יש לנתיב הזה לב?

כל הנתיבים זהים: הם מובילים לשום מקום. מכל מקום, נתיב ללא לב לעולם אינו מהנה. אולם נתיב עם לב הוא קל - הוא לא גורם ללוחם להתייגע כדי לחבבו; הוא גורם למסע מלא חדווה; כל עוד האדם הולך בו, הוא אחד עמו"...

דון חואן מטוס

מה שקרלוס קסטנדה מספר מפיו של דון חואן, הוא שהלב שלנו הוא מצפן, שמחובר לכוח הפעולה; הוא זה שמחליט לאן נלך ומה נעשה, והוא ניזון בחזרה ממעשינו ופעולותינו בעולם

קסם גדול צומח מהרגעים שבהם השכל, המחשבות והמילים – מתאחדים ופועלים במשותף עם הלב, הפעולות והמעשים שלנו בעולם.

לאורך השנים, אני קוראת לעצמי ולשותפי לדרך; לקוחות, קולגות, מודרכים וגם מתנגדים – לבחון את הרגע הזה בעזרת הלב;

"האם יצאת מפגישתנו יותר ממה שנכנסת? עם יותר בהירות? יותר תקווה? יותר רצון? האם תרצה לחוות את החוויה הזו שוב?"

כאשר אני עושה שינוי גדול בחיי, אני מלקטת בקפידה את הנתונים, חוקרת ודורשת, אך ההחלטה נעשית עם הלב ונמדדת בעזרתו.

בשבועות האחרונים, כל יום מלא בהרבה מעשים, לפעמים רבים מספור, כמו נוף מתוך רכבת ממש מהירה. בערב, במרפסת, עם אנשים קרובים ולפעמים גם רחוקים, אני מתבוננת במצפן הלב ובודקת את הנתיב.

אתמול סיפרה לי אחת משותפותי לדרך על דרישת שלום ששלחה לנו היקום;

"ישבנו במרפסת, ולפתע אחת מאיתנו קראה בקול, כי על פינת הגג עמד אוח ענק

השמיים היו כהים ומלאי כוכבים והאוח פרש את כנפיו העצומות ועף בשקט אל הלילה,

מייד הסתכלנו לראות מה משמעות הטוטם של אוח, או "ינשוף" – בשמו הכללי, וזה מה שקראנו:

רפואת הינשוף משויכת לראיה בהירה, ראיית הנולד וקסם, שבכוחו להעביר חזון מהרוח אל החומר, מהעולם הרוחני אל האדמה והחיים עצמם.

קסם הינשוף לא לוקח דבר מאחר, אלא אורג את כוחו ביחד עם אחרים ויוצר מציאות חדשה

האנושות תמיד פחדה מהחושך, אך הלילה והחשיכה הם מקומו הטבעי של הינשוף, הוא מצויד ביכולות ובכישורים שמאפשרים לו לראות היטב דווקא בחשיכה, להתמקד ולמצוא טרפו ולצוד אותו במקור וציפורניים חדות.

הינשוף הוא סמל לחוכמה בתרבויות רבות, מפני שהוא יכול לראות בבהירות במקום שאחרים רואים רק חשיכה, לאתנה, במיתולוגיה היוונית, היה ינשוף שעמד על כתפה וסיפר לה אמיתות שאחרים לא יכלו לתפוס או להבין, כוחו של הינשוף להבחין בכל האמת ולהיות נאמן לה.

אתם, שינשוף הוא הרפואה שלכם, מבטכם בהיר וביכולתכם לראות את האמת, בכל דרך שבו היא מופיעה, למרות כל נסיון להסתירה או לטשטשה.

ייתכן שמפחיד להיות לידכם, כי אתם רואים דברים שאחרים מבקשים להסתיר, או להתעלם מהם, אתם יודעים על אנשים יותר ממה שהם יודעים על עצמם.

האמת היא הלפיד שלאורו הולכים אנשי רפואת הינשוף, חוכמתה היא חוכמת הלב הישר ובכוחה להאיר את המקומות החשוכים ביותר".

שבוע טוב

התמונה: אני ופוטור