לרצות מה שיכולה, להיות יכולה מה שרוצה

לפני הרבה שנים סיפר לי חבר ששמע מחבר הגדרה שהוא אוהב ל"מהי בריאות?"

"אדם בריא", כך אמר לי החבר, "רוצה מה שהוא יכול ויכול מה שהוא רוצה", ואני הוספתי להגדרה – "ומעשיו מביאים ברכה לו ולסביבתו" ומאז זו ההגדרה שלי

ההגדרה הזו של בריאות מלווה אותי בתקופות החלמה, שכך אני קוראת לתקופות שבהן קורה משהו שמפר את מאזן המשאבים והרווחה שלי

כבר לפני החופשה התברר שאני וכיס המרה שלי בסיום דרכנו המשותפת, אך בחופשה התקבלו המחשות מאד ברורות שאירוע הסיום צריך לקרות בהקדם

וכך יצא שביום ראשון עברתי ניתוח להסרת כיס המרה

"משהו קוויקי", אמרתי לכולם, "שבוע ואני בחזרה בשגרה"

משעשע

תקופות החלמה הן תקופות שבהן כל החלקים שלי, כל האנשים, המערכות ומעגלי התמיכה – נקראים לדגל, או כמו שאני קוראת לזה בפיבוט; "מוכרז אירוע"

אלה תקופות שבהן כדאי לרתום את כל הכוחות; הפיזי, הנפשי, המנטלי והרוחני – לתמוך בהחלמה,

הבעיה העיקרית שנתקלתי בה בפעם הראשונה שזה קרה לי באמת, לפני יותר מעשרים שנה,

הבעיה היתה שאף אחד לא לימד אותי איך "עושים את זה"

מה כן ומה לא?, למה כדאי להקדיש משאבים?, איך מעבירים כל כך הרבה זמן בלי שיש כוח להתרכז בדברים לאורך זמן?

כמה להזיז את הגוף? כמה משככי כאבים לקחת ולפי מה יודעים?

פתאום כל פעולה נספרת במניין המשאבים שאין לי;

להגיע לכדור שלא מונח בדיוק לידי, לנגב מים שנשפכו, להדליק את הטלוויזיה או ללכת לשירותים

כל הזמן יש איום שפתאום תיגמר לי האנרגיה, פתאום יפרצו כאב חריף או בחילה קשה, וזה באמת קורה לפעמים

אך מבפנים, הרעיונות של דברים שאני רוצה לעשות, הדחף, ממשיכים לרצות להתקדם, לפעול, לייצר דברים בעולם, להשתתף

זהו מצב שבו, באופן טבעי, המחשבות אוהבות להשתולל ללא רועה, וכאבים, בחילות וקשיים אחרים רוצים לשלוח את המחשבות והרגשות בסערה לכל עבר

אני נזכרת בעצמי הולכת בקושי, מחזיקה בזרועה של אימי, לפני 23 שנים, מהבית שגרנו בו אז ועד הברוש

"עד הברוש" אימי היתה אומרת, כששמה לב שקשה לי במיוחד

"עד הברוש" היא אמרה שוב כשאמרתי שאולי נעשה יותר היום

"עד הברוש" נשאר המושג הפנימי שלי לקו הדק שבין לעשות משהו שאפשר, שמועיל, שתומך, לבין לעשות יותר מדי או פחות מדי

והגדרת הבריאות היא המגדלור שלאורו אני הולכת עד הברוש

בכל יום אני הולכת

בכל יום אני קמה ומתקלחת ומתלבשת באופן שמשמח אותי

בכל יום אני צורכת תוכן

מדברת עם אנשים

עושה משהו, אפילו קטן, כדי לקדם את ענייני האישיים

עושה משהו לטובת אדם אחר

חושבת על דברים שאני רוצה לשפר, לייפות, לשמח

בכל יום אני מתוסכלת

בכל יום יש לי ביקורת כלפי עצמי

בכל יום יש רגע שבו לא דייקתי וניצלתי יותר מדי משאבים

בכל יום אני מעודדת, חומלת וגאה בעצמי

כמו שאדם מונה את צעדיו באפליקציה, אני מונה את מעשי ובודקת אותם לאור הגדרת הבריאות שלי;

האם השתמשתי במשאבים שעמדו לרשותי בתבונה?

האם עזרתי טוב לגוף לבנות את עצמו מחדש?

האם תמכתי בנפש?

האם רוממתי את הרוח?

האם הזנתי את השכל?

האם הבעתי הערכה לעצמי ולאנשים סביבי שתומכים בי?

בכל יום אני כובשת עוד חלק מהחיים שלי בחזרה, ובונה מחדש חלקים שישתנו

בכל יום עד הברוש,

בכל יום לרצות מה שיכולה, להיות יכולה מה שרוצה ולשים לב שמעשי מביאים ברכה לי ולסביבתי

שבוע טוב

התמונה: שביל בחוות יין בעמק הדורו