להיראות בדיוק כמו שבא לנו

שישי מבורך!

אחד היתרונות הגדולים של להיות מטופלת רפואית לעיתים קרובות, הוא שאני אף פעם לא שוכחת את הצד השני,

הצד שבו אני נתונה לחסדי אחרים

בפיבוט אנחנו מדברים על הורדת שיפוטיות כדרך לראות באופן בהיר מצבים ופתרונות, הנה סיפור קטן בנושא זה ממש מאתמול;

הגענו למחלקה בבית החולים הפרטי בזמן, קיבלתי מיטה וחלוק וישבנו לחכות

האח הגיע ולקח מדדים, שם על ידי צמידים חינניים עם כל הרגישויות לתרופות והפרטים המזהים

ואז, מבחוץ, שמענו קול של אישה מבוגרת, שאמרה שבאה לעשות שני ניתוחים היום ושאלה איפה הם

לפי המילים והטון בהם השתמשה, ניתן היה להבין שהיא חלק מהצוות הרפואי

האח בדלפק אמר לה שמיטה שש זה שלה, מיטה שש זו אני

הווילון הוסט ולחלל הקטן נכנסה אישה שנראתה בשנות השישים או השבעים לחייה;

רעמת תלתלים בשחור כהה, ארוזה בצעיף נמר קשור בקשר פרפר על אוזניה וראשה

ועל פניה איפור, או אולי יותר מתאים להגיד ציור, שכמותו לא ראיתי מעולם;

עיניה היו מוקפות בקשתות עבות ומעוגלות שצוירו בעיפרון שחור,

כשאני אומרת קווים עבים אני מתכוונת בעובי של מרקר שחור עבה וחזק שפעם כתבו איתו מודעות

הפס התחתון צויר איפשהו מתחת ל"שקית" שמתחת לעין

הקו השחור והעבה העליון עבר בקשת הרבה מעל לעין ומעליו הגבה היתה מחוזקת בעוד פס שחור חזק ובלתי מתפשר

בצד החיצוני העליון של העין, לכיוון הרקה, בין הפס השחור לעין, היה מצויר משולש שחור וגדול שכל תוכו מלא שחור

השפתון היה גם הוא כהה, אולי סגול או בורדו עם הרבה שחור

כשהיא הסתובבה, ניכר היה שמכנסיה מגיעות עד בערך מרכז ישבנה החשוף

המראה כולו היה, בהעדר מילה אחרת; מדהים

אני רואה הרבה אנשים שמתנהגים ונראים שונה, במסגרת עבודתי וגם בטיולי בעולם, אבל האישה הזו היתה באמת מיוחדת במינה

הסתכלנו עליה בתדהמה, כי זה מה שהיה לעשות, ותוך כדי התדהמה התברר שהאישה הזו, המצוירת בשחור חד פעמי, היא הרופאה המרדימה שתהיה בניתוח שלי, נקרא לה ד"ר חדווה פלנדר

ד"ר פלנדר החתימה אותי על הטפסים והלכה ואנחנו נשארנו נטולי יכולת דיבור

אם הייתי פוגשת את האישה הזו ברחוב והייתם שואלות אותי מה היא עושה, לא הייתי אומרת גם לא בעוד מאה ניחושים שהיא רופאה

כמובן שמייד פתחנו גוגל וחיפשנו אותה

קיווינו שאישה שבוחרת להתלבש ולהתאפר כמוה, חייבת להיות ממש טובה במה שהיא עושה כדי שלא יירתעו מלשכור אותה על בסיס השונות שלה

גוגל גילה לנו שהיא רופאה בכירה (ממש) בתחומה, שהייתה שיאנית שכר במגזר הציבורי והשתכרה כ200 אלף ₪ בחודש, שזה דבר

ושהיום, אחרי פרישתה, היא באה לעבוד, בין היתר, בבית החולים הפרטי הזה.

ממש לפני שהיא הרדימה אותי, הדברים האחרונים שראיתי היו המשולשים השחורים שמעל עיניה, והספקתי לחשוב על מתי מותר לנו להיראות בדיוק כמו שבא לנו מבלי להתחשב במה מישהו חושב על זה

ועל הקשר שבין האנשים עם הנוירולוגיה השונה שאני עובדת בשירותם לבין האישה שמולי.

ד"ר פלנדר ליטפה את ידי והבטיחה שיהיה בסדר, ובאמת היה

שבת שלום

בתמונה: חיקוי עדין של הד"ר, כי מרוב תדהמה לא השכלתי לבקש שתצטלם איתי