יצירת נתיב הברכה

שישי מבורך

אני מקווה שהחג שלכן מביא איתו מנוחה ורגעים טובים לרוב, ממש כמו שלי.

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בפיבוט הוא היכולת לשנות מצב רק באמצעות נקודת מבט שונה לגביו, ואחד מגורמי המצוקה העיסוקיים המשמעותיים נובע מחוסר התאמה בין היכולות והכישורים של אדם עם צרכים מיוחדים – לבין הדרישות ממנו.

פעמים רבות אני נותנת דוגמאות לכך בדרישת יתר, אדם נדרש לעשות יותר ממה שהוא מסוגל. אך לפעמים לא מדובר ביותר או פחות, אלא בנתיב לא מתאים.

הסיפור שלפנינו, מסדרת "סיפורי ההעסקה" שלנו, הוא ממש כזה;

הדרך למרכז התעסוקה בצפון היתה חיננית,

קבעתי להגיע לשם למרבית היום כדי לאפיין יחידת תעסוקה לאנשים סיעודיים,

אך כשהתיישבתי לשולחן, ביקשו מנהלות המקום שלפני שאגש למלאכה שלשמה הגעתי,

אעזור להן במקרה מאתגר במיוחד.

הייתי אמורה להגיד לא, ושיקבעו במועד אחר, אבל במקום זה אמרתי כן ובילינו את השעה הבאה בלדבר על עידן.

השיחה החלה בכך שהן הראו לי את הווידאו מהאולם הגדול, מאותו בוקר ומימים קודמים;

בווידאו ממצלמות האבטחה ניתן היה לראות איש צעיר וחינני זורק כסאות וצועק באולם הגדול והמטופח של המרכז.

"ככה כל בוקר" אמרה נופר, ממנהלות המרכז, "זה מתחיל כבר אצלו בבית"

"בואו ספרו לי מהתחלה" ביקשתי, "ספרו לי על עידן"

והן סיפרו;

עידן הוא איש צעיר בשנות העשרים לחייו, מאובחן עם מוגבלות שכלית ואוטיזם, או משהו נפשי, בחיי שאני לא בדיוק זוכרת, אני לא חושבת שזה היה מאד חשוב.

עידן גר עם אביו, אבירן, אימו נפטרה, ויש לו עוד אח בעיר. אביו של עידן עסוק, מרבית היום, יש לו חנות בעיר, והוא המפעיל היחיד שלה, כך שהוא בחנות מהשעות המוקדמות של הבוקר ועד לשעות המאוחרות של הערב.

בנוסף לעבודתו של האב בחנות, סיפרו המנהלות, הוא נדרש כל יום, ביחד עם מרכז התעסוקה, לטפל "בדרמות של עידן"

כל יום, כך הן סיפרו, יש דרמה אחרת שכל היום מוקדש לה

"אתן יכולות לספר לי כמה דוגמאות?" ביקשתי, והדוגמאות זרמו בשטף;

"ביום ראשון היה אירוע הכבלים", החלה נופר לספר, "עידן ניתק את הממיר והחליט שהחברה גרועה, ושהוא רוצה להתנתק ממנה ולהתחבר לחברה אחרת"

"והוא החליט שזה יקרה באותו היום" הוסיפה נירה, המנהלת השותפה, בחיוך.

"מה שאומר שהוא ישב על הטלפון כל היום עם אנשי השירות של שתי החברות ואת לא מאמינה איך ומה הוא דיבר, אבל הוא הפיק את זה".

"הוא אמר להם: אני אדם עם מוגבלות, אתם חייבים לעזור לי, אתם לא יכולים להשאיר אדם נכה בלי שירות ככה, בצפון המופצץ" אמרה,

נופר וכולנו פרצנו בצחוק.

"וזה עבד"? שאלתי,

"בטח עבד" אמרה נירה.

"הוא נגן דרבוקה מצוין" המשיכה נירה, "ביום שני הוא התיישב מתחת לחלון של השכנה שלהם, אישה מאד רגישה לרעש ובכלל, והתחיל לדרבק בשעה מוקדמת בבוקר"

"או, אני רואה לאן זה הולך" אמרתי בצחוק,

"השכנה צעקה עליו שיפסיק לדרבק, והוא התרגז וחבט בדרבוקה, וחלק של הדרבוקה נשבר" השלימה נופר, "ומהרגע הזה הוא היה עסוק בטלפונים עם אבא שלו ועם חנות המוסיקה שישיגו לו את החלק החסר כי רצה שהדרבוקה תתוקן באותו היום".

"אבא שלו מסכן, כל יום טלפונים ואז לפגוש אותו באיזה חנות כדי לשלם על עוד משהו שהוא שבר או עוד דבר שהוא החליט שמוכרחים היום".

"הוא גם לא מתחבר לתעסוקה שיש לנו פה במרכז" המשיכה נופר, "לא הצלחנו למצוא לו משהו מתאים ואין לנו מושג מה לעשות",

"הוא מיסטר וולף" אמרתי בצחוק, "ראיתן את הסרט ספרות זולה של קוונטין טרנטינו?"

הן לא ראו.

"אז באחד הסיפורים בסרט, הגיבורים מסתבכים באירוע בלתי אפשרי, שצריך להיפתר תוך שעה, ואין להם מושג איך להחלץ ממנו, אז הבוס הגדול שולח להם את מיסטר וולף, פותר הבעיות.

מיסטר וולף מגיע, מנהל את האירוע, והבלתי אפשרי הופך לאפשרי.

עידן הוא מיסטר וולף;

הוא יוצר בעיות בלתי אפשריות כדי לפתור אותן,

ובגלל שחסרות לו הזדמנויות להביע את הכישרונות והיכולות שלו, הוא מייצר אותן בעצמו, וזה יוצא גרוע לכל הסביבה.

זה הכישרון המיוחד שלו, וגם מוסיקה ונשמע שאולי גם עבודה עם מחשב ובינה מלאכותית יכולה להתאים לו",

הנשים שסביבי היו בהלם קל לרגע, אבל מייד התעשתו והכנו תוכנית איך נוכל לעזור לעידן להשתמש בכשרונות וביכולות שלו כך שיביאו ברכה ופחות דרמה ותסכול לו ולסובביו.

"זה בכלל לא איך שמישהו חשב" אמרה נופר, "אנחנו לא מפסיקות למלא עליו דוחות של אירועים חריגים, כי הוא עם התנהגויות מאתגרות",

"ככה זה" אמרתי בחיוך, "כשלאנשים יש יכולות מיוחדות שלא באות לידי ביטוי מתאים, כל האנרגיה הזו מופנית לנתיב לא נכון שמפריע לכולם,

לפעמים כל מה שצריך זה לכוון את הזרם למקום שבו הוא יכול להביא ברכה".

עידן הופנה ללימודי מוסיקה בעזרת מחשב, ואני בטוחה שמכאן והלאה למיסטר וולף שלנו צפוי עתיד מלא הישגים מבורכים!

שבת שלום והמשך חג שמח

שרון