"رِعايَة" רֵעאיַה

השבוע זכיתי לרגע מרגש ובלתי צפוי, בפגישתי עם אנוור, האדם המרשים שמתרגם לערבית את חוברת המושגים של פיבוט

אנוואר ביקש שניפגש לדון במילים שבחר למושגי פיבוט – בערבית

השיחה עם אנוואר היתה קצת כמו שיר,

ראשית כשאמרתי לו ששמו תמיד מזכיר לי את אנוואר סאדאת ואת היום שבו נאם בכנסת בנובמבר 77, הייתי בת שמונה ואני זוכרת את ההתרגשות העמוקה שהרגשתי אז והתקווה לשלום ולעתיד טוב יותר

אנוואר סיפר שזהו שמו, כי הוא נולד ממש באותו היום, היום שבו סאדאת נאם בכנסת

ואז דיברנו על המושג "רווחה", ואנוואר הסביר וכתב באיזו מילה ערבית הוא בחר למושג "רווחה"

إن اخْتِيارَنا لِكَلِمَة "رِعايَة" (רֵעאיַה) في العَرَبيِّة لعُنوان هذا الكُتيّب ليس من قبيل الصُّدفَة. تأتي هذه الكلمة من الجذر "ر.ع.ى." والذي يَعني الرّعي. والرعي ومنها الرّعاية هي سيرورة الاهتمام بالآخَر وأيضًا الاطمئنان على الحصول على نتيجة مُرضية للراعي وِالمَرعي الذي يتلقى الرعاية. إن هذه العلاقة بين الطرفين هي علاقة رابحة لهما.

הבחירה במילה הערבית "רֵעאיַה" לתרגום לערבית של המושג "רווחה" אינה מקרית; היא מגיעה מהשורש ר.ע.ה, שפירושו לרעות. רעייה היא פעולה של הובלה או הנהגה תוך דאגה לצרכים והבטחת שלום ורווחה, המיוחסת, בין היתר לבורא עולם, לדוגמה; "ה' רועי לא אחסר" בתהילים כ"ג. מכאן ההתייחסות למילה רווחה כתהליך של דאגה, שמטרתו הבטחת תוצאה משביעת רצון הן עבור הרועה והן עבור הנרעֵה. זו היא מערכת יחסים שבה שני הצדדים יוצאים נשכרים.

"איזה יופי", חשבתי לעצמי, אנוואר לא רק הבין בדיוק למה התכוונתי, הוא העמיק והרחיב את הרעיון שהצעתי

מי רועה אותי? מי דואג לי לרווחה?

הבוקר הגיעו נשים, שאת חלקן לא פגשתי זמן רב, ללמוד פיבוט ביחד

בין היתר, דיברנו על מצוקה ורווחה והיכולת שלנו להבין שאנחנו במצוקה ולהוביל את עצמנו לרווחה

בערך בתשע ורבע, עצרתי ושאלתי את המשתתפות מה הן מרגישות

הן הסתכלו עלי במה שהיה נראה תערובת של תמיהה ומבוכה, עד שתיארתי את התחושות של עצמי;

"אני מרגישה כבדות בגוף", אמרתי, "וגם ריקנות בבטן"

"אני רוצה קפה" אמרה אחת מהן

"לי קשה להתרכז" אמרה אחרת

"גם אני מרגישה כבדות בגוף"

"מצוקה או רווחה"? שאלתי

"מצוקה" הן ענו

"ואיך אפשר לפתור את המצוקה הזו?" שאלתי בחיוך

ומייד עניתי; "הפסקה, בואו נדאג לרווחה שלנו"

כי אנחנו רועות הרווחה של עצמנו

שבוע טוב