פרוס לי חלק משלומך

שישי מבורך

איזה מזל שהגיע סוף השבוע, כי השבוע הזה היה עמוס ותהיה לי הזדמנות לנוח

השבוע הזה, כמו קודמיו, עמוס במצוקה ובכאב מכל עבר

בתוכו, זרענו ביחד זרעים של נחמה, תקווה ויצירה חדשה

"אני חייבת אותך איתי ביום ראשון", אמרתי לתהל

"וגם בחמישי, וגם בשלישי ורביעי בקבוצות, מה שתצליחי להתפנות ולהגיע"

"בטח" תהל אמרה אחרי דקה, "סידרתי את לוח הזמנים ואני איתך"

הבוקר היה מלא במודעת אבל; רעי, הבן היפה של תהל נהרג

שישי מבורך,

אני מעמידה בצק לחלות, "למדני את השיר הפשוט של הלחם, ופרוס לי חלק משלומך", כתבה רחל שפירא

לנשום, לנשום זה חשוב

פעולה ועוד פעולה

אאפה חלות, ואחבק את החברים שיבואו לקחת אותן

אארגן הכל לארוחת הערב

אזוז מפעולה לפעולה, אמשיך לנסות להביא ברכה לסובבי

ואז אלך ללוות את תהל בזמן שהיא תקבור את בנה אהובה באדמת נהלל

לנשום, לנשום זה חשוב, וגם לשתות מים, לשים חבילת טישו בכיס

אשים את ידי על כבל החשמל החשוף של הצער והאימה ואחזיק בו,

ביחד עם כל כך הרבה אנשים

אפתח את ליבי ואתן לדמעות לשטוף ולהספג ברגביה של ארצי האהובה, אשלח לתהל ולמשפחתה כל גרם של אהבה ואמונה שיש בי

אחזור ואבשל את ארוחת השבת

נהיה ביחד, ביחד זה עוזר, ביחד זה הדבר

אדליק את נרות השבת ואתפלל תפילה שאין בה מילים, ואז אתפלל אותה שוב ושוב

נשתה כוס יין ונאכל,

"למדני את השיר הפשוט של הלחם, ופרוס לי חלק משלומך", שום דבר לא פשוט בשיר הלחם שלנו,

אבל לחם שמחה או לחם צער, אנחנו אוכלים אותו יחד

שבוע טוב