על רגעי משבר, שבילים ומתנות

שישי מבורך,

יש שבועות או תקופות ארוכות יותר שבהם חוזר מוטיב או רעיון שוב ושוב. כשהייתי אשת מקצוע צעירה, הייתי מאד חשדנית כלפי התופעה הזו - חשבתי שזו אני, שפתאום רואה את אותו הדבר בכל מקום - קצת כמו שנשים בהריון פתאום רואות מלא נשים בהריון - אבל לא, עשרות שנים עברו והתופעה עומדת בעינה;

הייתי איפשהו בתיכון כשקראתי לראשונה את "חולית" של פרנק הרברט ורשמתי במחברת הציטוטים שלי את המילים; "המתנה – ברכת הנותן והמקבל היא". מאז עברו הרבה שנים ומחקרים באו והוכיחו מדעית את המילים שכתב הרברט, כשאנחנו נותנים לאחר, תורמים, מתנדבים, מעניקים מעצמנו – אנו זוכים למתנה בצורת הורמונים הגורמים לנו שמחה.

מכיוון שאני חסידה ידועה של שמחה, קפצתי על ההזדמנות לארח קצינים שטיילו בשביל מגידו וחיפשו בית מארח לשני לילות, אני חושבת שעניתי הכי מהר בעולם "כן!" למודעה שפורסמה בקבוצת הנשים של הקיבוץ. ממש התרגשתי לבואם, הכנתי את האוכל לארוחת הערב בבוקר, כי ידעתי שאחזור מאוחר מהעבודה, וכשחזרתי מצאתי שלושה אנשים מקסימים ביותר.

אחרי יום של הליכת עשרים וחמישה קילומטר, הם אכלו בתיאבון את האוכל שבישלתי ושמחו איתו, שזה כבר ממש שימח אותי, וביחד עם האוכל, והקפה והבירה שאחריו, שוחחנו;

אחד מהם הודח מקורס יוקרתי שרצה להצליח בו, והשיחה התגלגלה למבדקים ומבחנים ועמידה בהם.

סיפרתי להם, איך כמעט לא התקבלתי ללמוד ריפוי בעיסוק, בגלל שבדינמיקה הקבוצתית, עזרתי למשתתפות להגיע להסכמה ולסיים את הדיון בדילמה, אחרי זמן קצר מדי, לטעמן של הבוחנות.

סיפרתי להם, ששנים מאוחר יותר, ראש החוג סיפרה לי ששתי הבוחנות שהיו איתה לא רצו לקבל אותי, והיא אמרה שכדאי, כי יהיה מעניין איתי.

"את מובילה ומנהיגה" אמר נטע, הקצין שהודח מהקורס, "אם זה היה הקורס שלי, היית בוודאות עוברת, אם מישהי יכולה לגרום לאחרים להסכים ממש מהר על דבר, זה סימן שהיא יודעת להוביל, וזה דבר טוב".

אתן יודעות, שנים שאני מספרת את הסיפור הזה, של איך כמעט ולא התקבלתי ללמוד ריפוי בעיסוק, ופתאום מגיע איש צעיר ומספר את הסיפור אחרת, רואה אותי הצעירה במרחב הזמן ונתיב החיים – בעיניים טובות ומספר לי על כך.

השבוע ביקשתי מצ'אט, הרובוט והבינה – לנתח הרבה נתונים לגבי אדם פגיע במצוקה, שנקראתי לעזור בעניינו. צ'אט קרא את חוברת פיבוט בעשרים שניות בערך, וסיפר לי, שאחד הדברים החשובים בפיבוט הוא נראות – ושהכוונה, לדעתו, במושג "נראות", היא היכולת לשנות את הדרך שבה אנשים אחרים רואים את האדם במצוקה.

וואו, איזו דרך יפה ועמוקה לראות את הרעיון של נראות!

כשאנחנו נותנים לאנשים אחרים את מתנת הקבלה והראייה בעין טובה, קורה קסם מיוחד, מעין אפקט מראה – שבמסגרתו הם נותנים לנו את אותה מתנה בחזרה, ולעיתים מכפילים אותה אלף מונים.

כשהסעתי את נטע לצומת שממנה לקח אוטובוס בחזרה לבסיס, לסיים את הפרטים הטכניים של עזיבתו את הקורס, סיפרתי לו עליו ועל הרגע הזה בחייו;

"סיפרת לי שעלית לוועדה ואמרו לך שלא תמשיך בקורס, הוריך המקסימים מייד באו לקחת אותך והאכילו אותך וחיבקו, בזמן שהחברים כבר הזמינו אותך להצטרף אליהם לטייל בשביל מגידו. הלכת לישון מוקדם, וכשהתעוררת, ממש מוקדם בבוקר, עלית על אוטובוס ומצאת את החברים שלך בשביל.

איזה מעשה חכם זה, לאפשר לעצמך להיות עם אנשים שאוהבים אותך, בטבע, ללכת בשביל ולהזכיר לעצמך את כל הנכסים והכוחות שלך.

אתה יודע, אנשים קוראים לרגעים כאלה של שינוי "רגעי משבר", אבל זה לא חייב להיות נכון, אלה מקומות שבהם נתיב אחד מסתיים ומתחיל אחר ואתה נקרא ללכת לבחירה חדשה, בנוף אחר.

בדרך הקודמת, אמרו לך שהכישורים והכישרונות שלך לא מתאימים, ולכן הדרך הזו הסתיימה ועכשיו נפתחת דרך שמובילה למקומות שבהם אתה, נהדר שכמוך, תהיה בדיוק מתאים ואפילו מעולה. זה לא משבר, זו ברכה גדולה!

זכיתי לפגוש אותך ברגע מיוחד בחיים שלך", אמרתי לנטע, "זה רגע שתזכור כל חייך, והפכת אותו לרגע משמעותי של חוסן ובנייה, היכולת הזו שלך תמשיך ותביא לך ולאחרים ברכה בהמשך הדרך."

"תודה שסיפרת לי את זה" אמר נטע, "לא ראיתי את כל הדברים האלה בעצמי ועכשיו כן, עזרת לי לצאת לדרך החדשה בשמחה ואופטימיות, כשאני מאמין בעצמי יותר."

למחרת חיכה לנו מכתב מקסים מהאורחים, שכתבה שחר:

"אין ספק שלטייל בארצנו היפה זה מרים ומחמם את הלב, אבל להכיר בה אנשים טובים ומיוחדים כמוכם זה אפילו מרגש יותר,

תודה שפתחתם בפנינו את הבית, עם תשורות אין ספור ופתח קטן לחייכם

תודה על מיטה חמה, אוכל שעושה שמח בלב, על פינוקים אינסופיים ובעיקר אהבה.

מעטים המקרים שאתה נפגש בנתינה כזו ואנחנו מבטיחים להעביר את זה הלאה

בימים קודרים, קיבלנו שיעורי חיים יקרים שילכו איתנו הלאה

בטוחים שעוד ניפגש, כי החיים מפגישים בין אנשים טובים, ומבטיחים לשמור על קשר עם המון אהבה והערכה."

בהמשך היום הגיעו הודעה ומתנה מהוריה של שחר, שביקשו למסור תודה והערכה על האירוח;

"אברהם אבינו לימד אותנו שהכנסת אורחים אינה רק מעשה, היא דרך חיים", כתבה אמא של שחר במילים חמות ומלאות הערכה

"תודה על הזכות לפגוש בשחר, האישה הנפלאה שגידלתם", עניתי לה, "ועל הזכות להכיר ולהביע תודה והערכה לשלושה קצינים מוכשרים ונפלאים שבוחרים לתרום את כישוריהם ויכולותיהם לנו, לעם ישראל, בעוד שבוודאי יכלו לבחור בנתיבים רבים אחרים,

רגעים שכאלה הם הזכות והריפוי של כולנו"

המתנה, אתן כבר מבינות, היא ברכת הנותנים והמקבלים כאחד.

שבת שלום!