להתמקד במה שכן

שישי מבורך,

"לא הספקתי לברך אתכם לחג", כתבה לי שכנתי.

עוד לא עניתי לברכות החג ששלחו לי, חשבתי לעצמי, וגם לא הספקתי לכתוב סיפור שישי של השבוע הקודם, גם שדחיתי אותו לשבת, וגם רציתי לסיים לתלות את התמונות שעוד מחכות מהשיפוץ, ואת המסמך מהפגישה של לפני החג.

כמה מפתה למנות את כל מה שלא.

לפני שנים, ביקשו שאנסה אפליקציה לחולות פיברומיאלגיה, שבה בסוף כל יום מונים את הסימפטומים שחוויתי באותו היום;

אחרי יומיים של מניית סימפטומים והתבוננות על היום שלי דרך הזווית של הכאב והסבל שחוויתי, הבנתי שהאפליקציה לא בכיוון, כי אחרי עשר דקות של מניית סימפטומים, עלו בי בעיקר דכדכת שפלת צמרת ונהי, שאותם אני פחות חובבת.

ממש הצטערתי בשביל עצמי וגם ריחמתי עלי ותהיתי איזו טובה צומחת ממניית כל הדברים שהיו כואבים וגרועים ביום שלי, במקום, נגיד, כל הדברים שכן הצלחתי לעשות.

זה כמו שיש שן אחת חסרה בפה והלשון רוצה ללכת לבדוק את החור הזה, למרות שיש עוד עשרים ומשהו שיניים שלמות ומלאות בפה, שאותן הלשון לא סופרת.

ל"לא" יש משקל סגולי גדול יותר מל"כן".

בערב החג שלחתי פרחים לאימהות של החברות של הבנים שלי, מה שזיכה אותי בשיחה משעשעת עם אחת מהן:

שלחתי לה זר גרברות, שהבת שלה אמרה שהיא אוהבת במיוחד. התברר שהיא לא אוהבת אותן במיוחד, אלא שהן שימשו לעיצוב החתונה שלה ונשארו בזיכרון של הבת שלה בתור חביבים עליה במיוחד.

סיפרתי לה על זר הכלה שלי, שהחלטתי לרכוש מחנות תל אביבית מפונפנת ולא להכין בעצמי - כשהם שאלו איזה פרחים לשים, אמרתי שישימו כל מה שהם רוצים, רק לא וורדים בצבע אפרסק וגיבסנית, שאותם אני לא חובבת.

תנחשו מה קיבלתי?

אכן כן, וורדים בצבע אפרסק, לגבי הגיבסנית אני לא סגורה אבל לצורך הסיפור בואו נגיד שהיתה גם.

למדתי שיעור יקר;

אנשים זוכרים בולטות, וה"לא" הוא בולט.

ילדים וגם תת המודע שלנו, שגם הוא סוג של ילד, לא שומעים "לא".

מה שאומר שכשאני אומרת "אני לא רוצה לאכול שוקולד, זה לא טוב לי", התת מודע שלי שומע "אני רוצה לאכול שוקולד, זה טוב לי".

כשאני אומרת לאנשים מה אני לא רוצה, הם זוכרים את זה, אבל לפעמים בלי ה"לא".

ה"לא" הופך נקודת ציון שאליה תת המודע מכוון אותנו, ומבחינתי, אין לי עניין ללכת לנקודת הציון הזו.

בפיבוט – הזדמנות הוגנת להצליח מתחילה בזה שאומרים מה כן רוצים מהאדם.

כך שעדיף להתמקד במה שכן, להגיד את מה שכן להתכוון למה שכן;

מה שאני כן רוצה.

מה שכן הצלחתי.

מה שמרגיש לי מתאים לעכשיו.

ויש כל כך הרבה כן -

הצלחתי לעבור את החג בטוב, יש לי ספרים חדשים שחיכיתי להם, בני משפחה אהובים סביבי, הפרחים פורחים, האוכל ממש טעים, איזה כיף שהחורף נשאר עוד רגע ויורד גשם, העשבים עולים ויש לי מה לעשב, שזה כיף, אני מצליחה לעזור לאחרים, להיות מעורבת בעיסוקים ולהקשיב לציפורים ששרות בעוז מסביבי.

שבת שלום, מלא כן, רווחה ונחמה

בתמונה: פרחים שקיבלתי לחג