לחם בננות מרפא

שישי שמח! השבוע עסקתי בלחץ ועומס ובפתרונות שיכולים לעזור להחזיר רווחה כשילדים ואנשים נמצאים בעומס יתר.

ביום חמישי שוחחנו בקבוצת ההדרכה על איך סוגי עזרה שונים יכולים להשפיע על צבירת לחץ

ראינו שלפעמים לעומס נפשי יכולה לעזור פעולה שעושים עם הגוף, ולעומס גופני דווקא יכולה לעזור פעולה שמתרחשת לכיוון הנפש.

עלו כמה וכמה סיפורים יפים שאני מתכננת לספר לכן בשבועות הקרובים, אבל הבוקר דווקא הסיפור הקטן והישן הזה הרים את ראשו והתעקש להגיע לכאן.

היינו זוג סטודנטים צעיר בקיבוץ ובאופן טבעי היו לנו חברים מהאולפן והמתנדבים.

לאלה מכן שאינן קיבוצניקים וקיבוצניקיות, אגיד שמדובר בצעירים מכל העולם – חלקם כאלה שבאים להתנדב בקיבוץ ונקראים "המתנדבים" , וכאלה שבאים ללמוד עברית באולפן לעברית הנמצא בקיבוץ ונקראים "האולפניסטים".

היתה לנו קבוצת חברים כזו, שכללה את שני כוכבי הסיפור שלפנינו, דאג – מתנדב בריטי, וניקי – מתנדבת אוסטרלית. אולי הם היו אולפניסטים, אני לא ממש זוכרת.

בשבת אחת דאג הגיע לחדרנו לשתות קפה ביחד עם ניקי,

דאג היה איש היפראקטיבי, מהיר ועמוק מחשבה – שאהב לחקור רעיונות ואנשים וגם את סביבתו.

"מה עשית בבוקר"? שאלנו אותו, כי ידענו שהוא מתעורר מוקדם והולך לטייל.

"הלכתי לשחות באגם" אמר דאג,

"איזה אגם?" שאלנו בתדהמה, בעיקר כי אין שום אגם באיזורנו, והיה אביב מאוחר, כך שגם המקומות שבדרך כלל רטובים היו כבר יבשים.

 "אין פה שום אגם" אמרנו בנחישות,

"יצאתי מהשער הדרומי והלכתי קצת למטה וימינה ויש שם אגם, עם גשר" ענה דאג.

"ושחית בו?" נחנקנו מצחוק,

"כן" ענה דאג, "אגם בין שדות, מה יכול להיות?"

כל כך צחקנו שלא הצלחנו לדבר.

כשנרגענו קצת, שמנו לב שדאג, שהיה די לבן בדרך כלל, היה די ירקרק ושאלנו מה שלומו -

"הבטן שלי לא מרגישה ממש טוב" ענה דאג,

 ואז עצר לרגע ובקול מהורהר אמר "אני חושב שהאגם שלכם די מלוכלך".

"בטח שהוא מלוכלך" אמרנו בין גניחת צחוק אחת לשניה "זה מאגר עם מי ביוב, בקיבוץ קוראים לו הפישחר, על שם סוגי השפכים שנמצאים בו, שמשתמשים בהם להשקות את השדות".

"זה מסביר הרבה" ענה דאג ברצינות "לא הבנתי מה אני רואה מסביב, עכשיו ברור לי, למה לא היו שלטי אזהרה?"

"היו" אמרנו לו.

"ייתכן שהרעיון של מים קרים ביום שמשי כזה היה ממש מושך" הודה דאג "שלא שמתי לב".

אחרי שגמרנו לצחוק נהיינו רציניים ומודאגים, כי לשחות עם שפכים יכול להיות ממש לא טוב לבריאות.

כמובן, לא היה שום דבר שיכלנו לעשות למען דאג חוץ מלהשתתף בצערו ולדאוג, ולצחוק עוד קצת בכל פעם שנזכרנו איך הוא אמר Ï went to swim in the lake (שזה משפט שיכול להצחיק אותי בשנייה עד היום).

בכל זאת דאג נהיה ירוק יותר וביקר בשירותים מספר פעמים ואנחנו התחלנו ממש לדאוג לו ולחשוב שאולי צריך לקחת אותו לבית החולים או משהו,

ואז ניקי, שהיתה אישה צעירה ומעשית, קמה ואמרה בנחישות ובאמונה מלאה: "אני אאפה לך את הלחם בננות שלי, בננות זה טוב לבטן, אתה תאכל ותרגיש טוב" וכך היה.

לחם הבננות של ניקי הוא נכס צאן ברזל במשפחה שלנו, וגם השחיה באגם של דאג;

עם השנים המתכון השתנה קצת, אבל ממש לא הרבה, והוא עדיין מניב את עוגת הבננות הכי מושלמת ומתגמלת שיש;

טובה להזנה ונחמה ובעיקר מבטיחה למי שאוכל אותה שהוא בבית והכל בסדר, לא משנה באיזה אגם הוא שחה.

לחם הבננות של ניקי

1 כוס בננות בשלות מעוכות – שזה בערך 3 או 4 בננות

1 כוס סוכר חום דמררה

1 כפית ת. וניל

4 כפות שמן

1 ביצה

11/2 כוס קמח – ¾ כוס קמח לבן ¾ כוס קמח מלא

½ כפית סודה לשתיה

קורט מלח

100 גרם שוקולד מריר קצוץ גס

מערבבים חומרים רטובים, מוסיפים קמח עם מלח וסודה לשתיה ומערבבים ממש קצת עד שמתאחד

מוסיפים שברי שוקולד

מניחים בתבנית 20 על 20 – מרופדת בנייר אפיה או משומנת

ואופים ב180 לכעשרים דקות (אצלי כתוב 22 דקות), עד שהעוגה יציבה

אוכלים ומרגישים את המתח נמס ואת הרווחה נכנסת בחזרה הביתה!

בתמונה: מאגר עין השופט שצילמה בתיה רזניק