הטורט של סבתא רבקה

שישי קריר ושמח, בין חג אחד לשני בסופו של שבוע שבו אני והקורונה שלי התחבקנו חזק.

לפני עשרים שנה בדיוק נפטרה סבתא רבקה,

היא היתה סבתא מהממת ובכל שנה בתקופה זו, היא נוכחת עוד יותר בחיי.

לכל אחד ואחת מאיתנו, אם יש לנו מזל, יש נכסים בנוסחת הרווחה שלו

מה זה?

דברים שאנחנו אוכלים, שותים, עושים או שוהים במחיצתם, שיש בכוחם להרגיע אותנו,

לנחם אותנו ולגרום לנו להרגיש טוב יותר,

לא משנה מה קרה לנו.

אלה למעשה תרופות רבות עוצמה, שכוחן יפה לחיזוקנו במגוון מצבים ותחלואים.

לי יש את עוגת הטורט של סבתא רבקה.

אני זוכרת איך הייתי עוקבת בסקרנות אחר כל שלבי ההכנה של הטורט;

הפרדת הביצים,

הקצפת החלבונים והסוכר בעזרת מקצפה ידנית

ההוספה של השמן והמיץ,

ערבובו של הקמח בתנועות קיפול

מריחת התבנית במרגרינה וקימוחה

והאפייה של הטורט,

ראשית על הגז בסיר פלא

ואחר כך בתנור הקטן של סבתא.

בסוף ההכנה הייתי מקבלת את המרית ומורשית ללקק את הבלילה,

כן כן, יש בה ביצים חיות –

זה היה לפני שמישהו ידע שזה יכול להזיק.

הייתי מציצה שוב ושוב אל התנור, מה שהיה מפיק מסבתא תגובה מחויכת של "שרוניק, אם תפתחי את התנור הרבה פעמים, הטורט לא תרצה לעלות יפה", כאילו שהיה לי אכפת.

אחר כך כשהטורט היתה יוצאת מהאפייה, סבתא נתנה לי לאכול ממנה ורק הזהירה,

"רק שלא יהיה לך רק כאב בטן". האמת היא שאף פעם לא היה לי כאב בטן מטורט, חם או קר

טורט תפוזים של סבתא הוא אחד מהנכסים בתיבת הרווחה שלי עד היום.

נכס כל כך משמעותי, ששולפים אותו מהתיבה רק בעיתות מצוקה מרשימות במיוחד.

בדרך כלל רק הדיבור על הטורט, או על סבתא, או על שניהם – כוחם יפה לנחם אותי בכמעט כל מצב.

איך קורה שחוויה הופכת לקסם כזה? איך יוצרים קסם ביתי שהופך לנכס לאדם לכל חייו?

אני חושבת שסבתא תמיד אהבה אותי ותמיד היתה בעדי, גם כשהיא היתה עייפה, חולה, בדיכאון או עצובה.

היא תמיד אהבה אותי ותמיד שמחה איתי ותמיד רצתה טוב בשבילי.

היא מעולם לא אמרה לי מילה קשה או ביקורתית,

היא תמיד שמחה לראות אותי, לא משנה מתי, איך ועם מי.

היחסים שלנו היו מקום בטוח, שרק דברים טובים יצאו ממנו.

איכשהו הטורט שלה נשאר לייצג את כל אלה עבורי, כי ייצוג זה חשוב.

ספר המתכונים של סבתא הוא מסמך מרתק,

שמתעד חברויות, אירועים משותפים וטעמי התקופה

יש בו המון דברים אבל את הטורט שלה לא,

כי באופן מאד ברור, היא רשמה מתכונים של דברים שלא הכירה

ואת הדבר הרגיל, הפשוט, היומיומי, שיכלה בוודאי לעשות בעיניים עצומות

את המתכון הזה היא לא רשמה.

בתגובה הראשונה שמתי קישור לטורט שטעמו זהה בפי, שאם תרצו להתנסות בחוויה – שיהיה איך.

שתפו, בנדיבותכן ונדיבותכם, בתרופות מתיבת הרווחה שלכן, כי סיפורי רווחה הם דבר נהדר

בתמונה: סבא וסבתא בתמונה שלא היכרתי, ומתכון מספר המתכונים של סבתא ששעשע אותי