בועות של קסם

שבוע טוב

בפרופיל הווטסאפ שלי המשפט שמככב הוא: "נמצא דרך או נמציא אותה"

בשבועות האחרונים, ככל שאני פוגשת אנשים במצוקה, אני שומעת יותר על מה שאני קוראת לו: "הים".

אני שמה לב שאנשים במצוקה גדולה, במיוחד בתחום בניהול הטיפול באנשים עם צרכים מיוחדים, מדברים הרבה על כמה "זה" קשה

מה זה "זה"?

תנאי השטח כפי שהם נראים לעיניו של מי שמתבונן בהם ולא מצליח למצוא דרך להתמצא, להפוך את התנאים הללו לסביבת הבית שלו.

באחד הימים אמרתי ליערה, "את יודעת, זה כמו שהמציל בים יגיד: "תקשיבו, אין מצב שאני מצליח להציל פה אנשים, כי הים עמוק, ויש בו גלים וזרמים, והוא מלוח, ולידו יש חול, שקשה ללכת ולרוץ בו, והשמש קופחת מעל ללא הגנה, ואנשים לא עושים שיקולי דעת טובים ולפעמים הם נכנסים לים גם כשאסור, גם כשהם לא טובים בשחיה ואז כשהם מתחילים לטבוע וכשאני מנסה להציל אותם הם עוד מתנגדים כי הם בחרדה".

כשאנשים מדברים איתי על כך שהם תופסים את סביבתם כעוינת, כשהם מתארים שוב ושוב את תלאות הדרך ומציינים זאת כהסבר לעובדה שהם במצוקה, כשהם מתנגדים ליד המושטת לעזרתם ודוחים אפשרות אחר אפשרות שניתנת להם

אני יודעת שלא כדאי שיהיו בתפקיד המציל, אני יודעת שהם עצמם זקוקים כעת להצלה.

בראשית דרכנו עם פיבוט, יעל Yael Rauch Nissan ואני, נדלקנו על הרעיון של לעשות הערכה ראשונית או מפגש ראשוני עם אדם באמצעות בועות סבון.

בתקופה הזו עוד הייתי עושה מלא ביקורי בית, ותמיד היתה לי בתיק אריזה של בועות סבון, שהייתי משתמשת בה במגוון מצבים שבהם הרגשתי שאנשים במצוקה.

יש לנו עדיין את הקווים המנחים להתבוננות בעזרת בועות סבון, ואני אומרת התבוננות כי זה בדיוק האירוע; מתבוננים באדם, בסביבה, במה אדם עושה עכשיו, באיך אפשר שיהיה ברווחה וישתתף עם ולמרות "הים" – שהוא המגבלות והקשיים.

ובועות סבון, בועות הן אירוע משמח, מלא פליאה על קסם היקום.

השבוע תהל כתבה סיכום על שבועיים של קייטנה בדיור לאוטיסטים, שהופקו בעזרת יחידות העסקה של פיבוט.

הסיכום הוא מרגש, כי בים הסוער שהוא העבודה עם אנשים עם מוגבלות, יחידות העסקה הן שביל ההנגשה שמאפשר לצלוח את החול, הן הסירה והמזח, הארמון בחול והקרטיב האדום – כל מה שמאפשר לנו להיות בים ולהנות ממנו.

וכך סיכמה תהל:

"בועות סבון - פשטות שיוצרת קסם.

למרות שמדובר בפעילות פשוטה לכאורה, בועות הסבון הפכו לאחד מכלי העבודה היעילים ביותר ביצירת אינטראקציה חברתית ושיתוף פעולה.

הפעילות אפשרה לדיירים בסוגי השתתפות שונים לקחת חלק; חלקם יצרו בועות, אחרים ניסו לתפוס אותן ויש שפשוט נהנו להתבונן בתנועה הקלילה והצבעונית שלהן.

היופי בפעילות זו היה בנגישות שלה - כל אחד ואחת יכול היה למצוא את הדרך שלו להשתתף ולהנות."

נזכרתי ברגע קסום שהיה לנו כשביקשנו מצוות שלמד פיבוט בבית חולים לבריאות הנפש, לעמוד במעגל על הדשא וליצור בועות סבון.

זה היה יום חורף אפור, ומעגל הבועות ייצר מדורת קסם של בועות שהתפזרה ועלתה ורקדה, ותוך רגע אחד כל הדיירים שישבו סביב ועישנו או בהו בחלל או היו במצוקה אחרת כלשהי,

החלו לנוע לעבר המעגל או להתבונן בו, נגעו, התבוננו וטעמו לרגע אחד איך המציאות יכולה להיות כשיש בה יותר רווחה ופחות מצוקה.

חשבתי על בועות הסבון, שאולי, יותר מכל, מחזיקות עבורי את המשמעות של פיבוט בעולם הזה;

פשטות שיוצרת קסם, היכולת להשתמש ברווחה והעסקה כדי ליצור עוד מעצמן,

כדי להפוך גם את העוינת שבסביבות – לסביבת הבית.

שבוע טוב