top of page
חיפוש

הפרח הקטן והסגור עכשיו הוא עץ עבות

sharon shani gonen

השבוע קיבלתי כמה דרישות שלום מהעבר


בעיניים שלי, האירועים הללו נחווים כמו מכתבים שנשלחים אלי, לספר לי מה צמח מהזרעים שטמנתי לפני זמן רב ולעודד אותי להמשיך ולזרוע עוד ועוד מהם


פז הגיעה אלי לפני כ12 שנה כשהייתה בערך בכיתה ז', ילדה מחוננת וברוכת כישרונות שעברה עם משפחתה, המהממת כמוה, מספר פעמים ממקום למקום, סבלה מפחדים שונים והרגישה שקשה לה להתחבר חברתית


כבר בגיל 13 פז היתה אדם מיוחד במינו והפגישות איתה היו נפלאות


לאורך השנים היינו בקשר מדי פעם, היא חזרה אלי למספר פגישות כמה פעמים לאורך השנים, באירועים ותקופות חשובים בחייה שבהם רצתה תמיכה מיוחדת.


אעצור רגע להבהיר למה הקשר עם פז הוא דבר כל כך מיוחד;


אתן מבינות, מבחינת האתיקה בטיפול, הקשר ביני כמטפלת ובין מטופלי שסיימו את התהליך הטיפולי נחשב אירוע רגיש ומיוחד, שצריך להיות מנוהל בעיקר לפי רצונם והעדפתם

יש אנשים שאני פוגשת לפעמים או מקבלת מהם דרישת שלום

יש אנשים ששולחים תמונות, סיפורים והישגים (תודה, תמשיכו, אתם נהדרים)

יש אנשים שחוזרים להתייעץ מדי פעם ואז אני זוכה לשמוע מה שלומם ולהיזכר ביחד בנקודת ההתחלה שלנו,

יש הורים שמספרים לילדיהם, שהיו קטנים כשהוריהם באו להתייעץ איתי, עלי ועל הטיפול – וכך אני זוכה להיות חלק מהסיפור המשפחתי שלהם על איך עזרו לילדם ולמשפחתם לשגשג


אבל פז היא יחידה במינה בחיי;


בין פגישת טיפול או ייעוץ אחת לאחרת לפעמים עברו מספר שנים, שבמהלכן החלפנו הודעות ולפעמים שוחחנו בטלפון ונפגשנו, ביוזמתה ולבקשתה


כמו פז, גם הקשר בינינו גדל להיות משהו מיוחד פעמי, יקר לשתינו


פז גדלה להיות אישה מיוחדת במינה, ובכל פעם שהיא שולחת הודעה ורוצה לתאם שיחת "מה נשמע" או "להיפגש לחיבוק", אני מרגישה שהיקום שולח לי מתנה מיוחדת


הפעם יצא שלא דיברנו אולי שנה


היא התקשרה בערב, אחרי שווידאה מתי נוח ומתאים לי, כי היא פז כזאת


והדבר הראשון שהיא אמרה אחרי שהתרגשנו ביחד כמה דקות מעצם האירוע שאנחנו מדברות, היה "עשיתי את שיעורי הבית מהרשימה"


מה זו הרשימה?

פעם, בכיתה ז' כשפז הגיעה אלי, היא לא ידעה בדיוק מה היא אוהבת ומעדיפה ואיך בדיוק יוצרים קשר עם בני ובנות גילה, ואחת הטכניקות שהצעתי הייתה לראות סרטים וסדרות שבני גילה ראו,

כך שתוכל לבנות את ההעדפות שלה, וגם לשוחח עם אחרים ולהתחבר לעולם התוכן שלהם


הכנתי אז לפז רשימה של ספרים, סרטים וסדרות, שחשבתי שהיא תאהב ושיעזרו לה ליצור קשר עם אחרים

ונחשו מה? היא לא ראתה אף אחד מהם באותו זמן


אני זוכרת אז שחשבתי שלא נורא, עשינו משהו שלא הועיל ותהיתי אם לא ניסיתי להדביק בכוח דבר שלא מתאים לה


אבל עכשיו, היא סיפרה לי בהתרגשות, החבר שלה ממש אוהב את הארי פוטר, והם ראו ביחד את הסרטים, שהיו ברשימה

"איך היה"? שאלתי בצחוק ובהתרגשות, "מה חשבת על הקטע עם הבוגארט בארון, זה שתופס את הצורה של הדבר שאת הכי מפחדת ממנו ואז רק צחוק מבריח אותו?"

"תקשיבי" אמרה לי פז, "כל כך התרגשתי מהחוויה של לראות את הסרטים, שאני לא זוכרת כל פרט, אני חושבת שאני רוצה לראות אותם שוב, אבל אני רוצה לספר לך שהוצאתי את הרשימה והתחלתי לקרוא ולראות את הדברים שכתבת שם.

קראתי את "המשחק של אנדר", והבנתי בדיוק למה רצית שאקרא אותו אז, וחשבתי שאם באמת הייתי קוראת אותו בגיל ההוא, איך הוא היה משפיע על החיים שלי ואולי לא הייתי איפה שאני היום"


השיחה המשיכה והתפתלה בדרכים כאלה ואחרות ואז, באיזה עיקול של השיחה שאלתי את רז

"את זוכרת איך דרשת להישאר בטיפול?"

"לא" היא אמרה, וביקשה: "תספרי לי?"


"אחרי כמה וכמה פגישות, לא זוכרת בדיוק כמה" סיפרתי, "השגנו את כל המטרות שבשבילן הגעת, ושאלתי אם יש לך עוד דברים שהיית רוצה לעבוד עליהם ואמרת שלא, אבל שאת רוצה להמשיך ולבוא,

אמרתי לך שנגיד להורים שלך ושהם יגידו אם זה מתאים מבחינתם שתישארי לעוד פגישות

את, כמו הילדה הרצינית שהיית, הכנת נאום שכנוע שלם וכשהם נכנסו בסוף הפגישה אמרת להם שאת רוצה להישאר, ושאת לא הולכת לחוג מחוננים ושלבוא אלי זה ממש חשוב לך ושזה ממש כמו החוג הזה אבל רק שלך,

והיית כל כך חדורת מטרה ולהט, שכשההורים אמרו מייד שברור שאת יכולה להישאר כמה שאת רוצה וממש אין שום צורך להצדיק את זה בשום צורה, היה ברור שעוד יש לך מלא מה להגיד כדי לשכנע למה תמשיכי לבוא אלי.

אני רוצה לספר לך עכשיו, שהרגע הזה שמור אצלי ברשימת הרגעים המושלמים בחיי", אמרתי לרז, "הרגע שבו את, ילדה בת 13, נלחמת כדי להישאר אצלי כמה שאת רוצה,

וכמה מרגש אותי לדעת שהרשימה הזו, שהכנתי לך לפני 12 שנה, שמורה אצלך ומשמשת אותך היום, אין לי באמת מילים להביע את התחושה שלי כשאני פוגשת זרעים שזרעתי שצמחו וגדלו"


"הכל צמח" ענתה לי פז, "כל זרע, כל מילה, הכל איתי"


אחרי שסגרתי את הטלפון חשבתי על השיר "ערב סגור" של יהונתן גפן מתוך ספרו "בעיקר שירי אהבה", שאני אוהבת בערך מאז שהייתי בעצמי בת 13


הפרח הקטן והסגור

עכשיו הוא עץ עבות

ומה שהבאנו לו מים

נותן לנו צל

מה שנתנו ומה שלקחנו,

כמה גדלנו

הביתה עליסה,

אבקת הקסמים הערב יפזר

ושוב נהיה קטנים ושוב גדולים

מהיכן באנו ולהיכן נשוב

לא חשוב.

עצוב מחוז חפצנו אבל יפה הדרך

חתול יכול להסתכל במלך

אמרה עליסה

וכל מה שאהבנו לא נובל

הפרח הקטן והסגור, עכשיו הוא עץ עבות

ומה שהבאנו לו מים נותן לנו צל


שבוע טוב


בתמונה: פעמוני גשם במהדורה שניה ומשמחת על שולחני



4 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


  • Facebook

מרכז  ומשרדי PIVOT - קיבוץ עין השופט 1923700

טל. Office@pivot.org.il   |  050-5680860

מעבר לשיחת וואטספ
bottom of page