top of page
חיפוש

להאיר את הנתיבים שבין הלבבות

שישי מבורך לכולכם ולכולכן,

התחלתי לכתוב לכן סיפור לשישי, אבל באמצע נגמרו לי המשאבים;

אז הלכתי לאפות חלות בצורת לב ולהכין ארוחת שישי ולהקשיב למוזיקה.


בהתחלה חשבתי שאעשה את חלות הלב מעיגולים, אבל אחרי שעשיתי, זה לא מצא חן בעיני אז רידדתי כל עיגול לנחש וקלעתי צמות קטנות וצירפתי אותן לצורות של לב.

כשקלעתי חשבתי על כל האנשים עם הלבבות השבורים שמסתובבים בינינו, אלה שאני מכירה ואלה שלא, שמנסים לתפקד ולפעמים יוצא להם ולפעמים לא.

ואז החלות תפחו ופתאום היה קשה לראות שבכלל הן בצורת לב, ואני קצת התבאסתי

כי נורא רציתי שהשכנים - החברים והמשפחה שלהם הכנתי את החלות יראו שנתתי להם מהלב שלי,

רציתי שלפחות זה יצא בדיוק כמו שהתכוונתי, שיהיה איזה דבר שבו תהיה לי אשליה של שליטה, שהיקום יספק לי רגע כזה, אפילו אם מתוך נימוס.


הילדים ירדו מהקומה השנייה והראיתי להם את החלות;

"הן יפות ומושקעות וכולם יבינו וישמחו איתן" הם אמרו.

ואני חשבתי לי; כמה נכון זה, שהלב שלנו מנסה להכיל את כל התפילות, הכאב, התקווה והתסכול, כמה שהוא תופח ולפעמים שוכח את הצורה של עצמו ולוחץ בתוך החזה.

ועוד חשבתי, כמה חמודים השכנים והחברים ובני המשפחה שאופים את החלות של עצמם אבל מקבלים גם את שלי בהבנה ואהבה, באיזו צורה שהן באות.

ואיך במציאות המופרכת הזו, שבמסגרתה העולם איבד את החוקיות הקודמת שלו ועוד לא נוצרה חוקיות חדשה, במציאות שבה נראה שאפלה גדולה ירדה;


כל אחד מאיתנו עושה מה שהוא יכול ואיך שהוא יכול

כדי להאיר את הנתיבים שבין הלבבות

שולחת אהבה ורצון טוב לכל אחת ואחד מכן

שרון


27.10.23



0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page