שמנת

ערב יום כיפור ואני תכננתי לספר לכן סיפור משפחתי עם איזה אוכל ומתכון אבל בדרך קרה דבר;

הדבר שקרה הוא, שאתמול נפגשתי עם צוות המפקחים והמפקחות של מחוז צפון של מנהל המוגבלויות, שרצו לשמוע על פיבוט ועל העבודה שלי שיכולה לעזור לאנשים עם "התנהגויות מאתגרות" שזה השם העדכני של התנהגויות מפריעות ופוגעות שקשה לסביבה לחיות איתן, ועוד יותר קשה לעשות איתן משהו.

כפי ששמתן לב בוודאי, אני משתמשת בסיפורים, שקרו באמת, כדי להדגים את הרעיונות שלי ולהראות איך פיבוט נראה כשמיישמים אותו הלכה למעשה.

אחד הסיפורים שאני מספרת המון הוא על "שמנת"

סיפרתי להן את הסיפור ומייד עלתה התנגדות

הבנתי למה היה להן קשה לשמוע את הסיפור, זה סיפור שכל אדם רגיש שדואג לשלומם של אחרים מרגיש ממש רע לשמוע.

הסברתי להן שזו אחת מתופעות הלוואי של פיבוט, שכשאתה לומד לחשוב בחשיבה של פיבוט פתאום אתה מגלה דברים שלא נעים לך לגלות, ולפעמים זו חוויה לא נעימה – תיכף תבינו למה אני מתכוונת.

שמנת היה נער עם מוגבלות שכלית במרכז יום בצפון הארץ, כשהגעתי למרכז ללמד פיבוט

אחרי שיעל ניסן ואני כתבנו את פיבוט, הגיע שלב הפיילוט, שבו ניסינו את פיבוט עם צוותים טיפוליים ואנשי מקצוע – וקיבלנו מהם משובים כיצד המודל עובד ממש בשטח

בתכל'ס לימדתי את כל מי שהסכים, ויצא שהרבה ממי שלימדתי היה בתחום המוגבלות השכלית ההתפתחותית, האוטיזם והתפתחות הילד (בריאות הנפש וגריאטריה הגיעו מאוחר יותר).

בקורס שבו פגשתי את שמנת היו למיטב זיכרוני רק נשים, בעיקר מחנכות וסייעות כיתה.

אני חושבת שבמפגש השני או השלישי התחלנו ללמוד על מצוקה גולמית ומצוקה מובחנת, שהם מושגים מרכזיים בפיבוט, ומישהי העלתה את שמנת.

לשמנת קראו באמת חזי, הוא היה נער בן 16 עם מוגבלות שכלית התפתחותית, (שזה איך שקוראים בשנים האחרונות לפיגור שכלי).

הסיבה שקראו לו שמנת היא שזה מה שהוא אמר, וכשאני אומרת "זה מה שהוא אמר" אני מתכוונת שזה כל מה שהוא אמר, בכלל, בעולם.

הוא היה אומר "שמנת, שמנת", או ממש צועק "שמנת" בכל מיני זמנים ביום שאף אחת לא הבינה מה הקשר של שמנת למצב

ואז הם היו לפעמים מנסות לתת לו שמנת,

לפעמים הוא היה אוכל אותה קצת ולרוב לא

ובסוף הן התייאשו והפסיקו להתייחס כשהוא צעק "שמנת"

אבל השם "שמנת" דבק בו, וכך קראו לו לפעמים כשדיברו עליו

במפגש שלנו, סיפרתי להן שכשאנשים מצליחים להגיד רק מילה אחת, הרבה פעמים כשהם אומרים אותה או צועקים אותה, זה סימן שהם במצוקה, ושזה התפקיד שלנו לנסות להבין מה המצוקה שלהם ולעזור להם להגיע לרווחה

"איזה סוגי מצוקות יש"? שאלתי אותן – והן מייד מנו רעב, כאב, פחד ועוד כמה מצוקות.

מצויין, אמרתי, בפעם הבאה שהוא יצעק "שמנת" – תהיו בלשיות, תסתכלו מסביב, תראו מה יכול להיות ההקשר ומה יכולה להיות המצוקה שהוא מבטא

יומיים מאוחר יותר התקשרה הסייעת של הכיתה של חזי בהתרגשות וסיפרה לי מה קרה;

"אחרי השיעור ממש חיכיתי כבר לראות מה אני יכולה להבין שהמצוקה של חזי, כשהוא צועק "שמנת" היא סיפרה "אבל הוא לא בא ביום שאחרי השיעור.

חיכיתי בסבלנות למחר, ובפעם הראשונה שהוא צעק "שמנת" הסתכלתי לאן הוא מסתכל. ראיתי שהוא מסתכל אל מעל למקרר, איפה שעומדת הסלסילה עם בקבוקי המים של כולם

אתה צמא? שאלתי אותו והוא התחיל לצחוק, את מבינה, שש שנים הוא פה ולא שמעתי אותו צוחק ככה וגם אני צחקתי, וקראתי לסייעת של הכיתה השנייה שתראה

נתתי לו מים והוא שתה ושתה וצחק, ואני צחקתי איתו"

היא נשמה עמוק רגע ואז המשיכה;

"אחר כך סיפרתי את הסיפור לעוד סייעות וכולנו צחקנו עד שפתאום הבנו שהרבה פעמים כשהוא אמר וצעק "שמנת", הוא התכוון שהוא צמא, ואנחנו לא הבנו,

ופתאום היינו עצובות והתביישנו, ילד אצלנו היה צמא ואנחנו צחקנו וקראנו לו שמנת"

”זו באמת מחשבה איומה", אמרתי לה, כי לפעמים יוצא שאנחנו פוגעים באדם מבלי להתכוון פגיעה ממש גדולה, "אבל עכשיו יש לנו אפשרות לתקן, בואי נייצר פה נוהל השקיה, כך שכל האנשים פה, שלא בהכרח יכולים לדעת או להגיד שהם צמאים – יקבלו מספיק מים"

"זה רעיון מצוין" היא אמרה, ועשתה.

*

סיפרתי את הסיפור למפקחות, ולפתע אחת מהן אמרה "אני יודעת איפה זה קרה"

"יש רק מקום אחד שהייתי בו, אי פעם, שיש בו נוהל השקיה של הדיירים, ב"בוסתן הזוהר""

"כן" אמרתי "זה באמת קרה שם, ועברו מאז כמעט שבע שנים"

המפקחת רצתה לשאול אותם אם הם עדיין זוכרים אותי, את פיבוט ואת הסיפור,

אבל אני, ליבי התרחב משמחה, כששמעתי שעדיין משקים את הדיירים וחשבתי בשקט לעצמי, (עכשיו גם איתכן) – שבכלל לא כל כך אכפת לי אם זוכרים אותי או את פיבוט,

כשכל כך הרבה אנשים שותים לרוויה,

כשהצוות יודע שכשמישהו צועק מילה, הוא במצוקה – וללכת לחפש איך אפשר לעזור לו"

גמר חתימה טובה לכם ולכן,

בואו ללמוד פיבוט ותזכו גם אתן, אני מבטיחה.

האיור:

Boy and Horse drinking from fountain by Francis Xavier Leyendecker