חג שמח! שישי שמח!
מקווה שאתם אוכלים אוכל טעים ומוקפים באנשים שאתם אוהבים, ממש כמוני.
אחד המושגים הכי מועילים בפיבוט הוא החזקה;
זה מושג שמכיר בצורך של כל אדם להיות בתוך מבנה ומסגרת שיש להם תוכן ומשמעות עבורו, זה מושג שמכיר בעובדה שלא כל אדם מצליח להחזיק את עצמו בכוחות עצמו, ואז הוא יכול להרגיש תלוש ונעלם ולא ממש קיים, וממה ששמעתי מדובר בתחושה מבטלת קיום שהיא לא נסבלת. זה אומר שמבנה, מסגרת, תוכן ומשמעות, והיכולת להיות מוחזק בתוכם – הם צורך בסיסי כמו אוכל ומים ובהיעדרם, אדם יעשה כל מה שביכולתו כדי להשיג לעצמו מהם.
זמן קצר לפני החג הביאו אנה ורועי לשעת המפגש שלנו את הקשיים שיש להם עם ביתם הבכורה אמה בת ה- 9, המאובחנת עם הפרעת קשב.
"הבוקר והערב איומים" הם התחילו "אמה עושה בלגן, הופכת את הבית, מרביצה לאחותה הקטנה, ככה קורה גם כשהיא מתבקשת לחכות, או אפילו לפעמים ליד הטלוויזיה".
לקחתי את המידע בפירוט, מה קורה בבוקר, ומה קורה בדיוק בזמנים של המתנה לארוחה או לפעילות שתתחיל, או אפילו בחמש הדקות שבהן ההורים מתייעצים רגע באוטו דרך איפה לנסוע.
"אני חושבת שאמה מתקשה להחזיק את עצמה והיא צריכה עזרה מכם".
"גם ככה אנחנו עסוקים בה כל הזמן" אמר רועי "קשה לי לדמיין איך עוד אנחנו יכולים לעזור".
"נראה לי שחלק מההתנהגויות הקשות של אמה קשורות לכך שהיא צריכה להכריח אתכם לתת לה החזקה" אמרתי, "בואו ואספר לכם סיפור קטן ואולי זה יהיה יותר ברור",
רועי ואמה חייכו כי הם כבר מכירים את ההרגל שלי להרחיק את המצב מהם ולדבר על אנשים אחרים, כשהעניינים הופכים להיות כבדים מדי.
ערב חג פסח אחד, שעות אחדות לפני כניסת החג, צלצל הטלפון שלי;
בצד השני של הקו אישה לא מוכרת, וכולה ייאוש. "אני מבני ברק" היא מתחילה לדבר בקצב גבוה וניכר שהיא על הסף של משהו, אולי התפרצות בכי או זעם,
"סליחה ומחילה" היא ממשיכה "סליחה ומחילה אבל יש לי צורך דחוף בעזרתך, התקשרתי לעוזרו של הרב שלנו והוא אמר שאת יודעת לעזור מהר וחשבתי אולי תעשי עימי חסד דחוף"
אישה דתיה מבני ברק שמתקשרת אלי בערב הפסח, חשבתי לי, בוודאי שישנה מצוקה גדולה.
"ספרי לי מה קורה" ביקשתי,
"זה הצעיר שלי, בן ארבע" היא אמרה "הוא ניגש אלי שוב ושוב ואומר שייקח שרפרף ויטפס ויגע בסיר החם",
חייכתי לעצמי, כמו שקורה כשאני יודעת מה קרה ואיך אפשר לעזור.
"מה שקורה פה זה שיש לו מצוקה גדולה שהוא לא יודע להגיד לך במילים והוא קורא לך לפתור אותה, בדרך שהוא יודע שלא תוכלי להתעלם ממנה".
"איזו מצוקה?" שאלה האישה מצידו השני של הקו,
"מה השתנה?" שאלתי אותה.
"כלום, כלום לא השתנה" היא עונה מייד "אנחנו עושים את הפסח כמו שתמיד עשינו",
"ומי מטפל בו בדרך כלל בשעות האלה שאת עסוקה?" שאלתי.
לפתע השתרר שקט מצידו השני של הקו שלאחריו היא אמרה בקול קטן; "חווי".
"ואיפה חווי השנה?" שאלתי בשקט,
"חווי נישאה לאחרונה ותעשה את הפסח עם הורי בעלה" אמרה האישה בשקט.
"אני משערת שיש לבנך הצעיר מצוקה כי הוא לא יודע מה הוא אמור לעשות עכשיו, מה חווי היתה עושה עם הילדים בשבתות וחגים?"
צחוק שיש בו גאווה וקצת עצב נשמע מעברו השני של הקו; "חווי היתה מכינה להם תוכנית, כתובה בכתב ידה המקסים, שבה כתובות כל הפעילויות שיעשו, הזמנים שבהם תיקח אותם לבית הכנסת והזמנים שבהם ישחקו ויאכלו".
"האם תוכלי לשבת ולהכין עכשיו את התוכנית הזו ולדאוג שיהיה לבנך כל מה שהוא צריך כדי לעבור את החג בשלום?" שאלתי,
"נו, נראה שאין לי ברירה" צחקה האישה "מפי עוללים ויונקים" הוסיפה וסיימה ב"תודה לך, תודה מכל הלב".
הרמתי את העיניים לרועי ואנה, הסברתי להם על אמצעי החזקה שאפשר להשתמש בהם בבוקר, בערב ובזמן שמחכים לדבר שיתחיל. התברר שביתם בעצם מלא באמצעים כאלה; חישחושים – צעצועי התעסקות, משחקי הרכבה מגנטיים, לוחות ציור ועוד, וכל מה שהם צריכים לעשות הוא להעביר את כל האמצעים הללו למרכז הבית, ולעודד את הילדים להשתמש בהם כדי להחזיק את עצמם.
יומיים לאחר מכן קיבלתי תמונה – רועי צילם את אמה יושבת ומשחקת בלוח מגנטי וכתב "מחכה בשקט שהפיצה תתקרר".
"תודה לאל על אמצעי החזקה" כתבתי להם. "אמן" ענתה אנה.
חג שמח ומוחזק לכולם!
בתמונה - פרויקט מקסים שמאייר מילים ומושגים בלתי ניתנים לתרגום משפות שונות, להנאתכן מצורף קישור כאן.
Comments