ריח מפתיע של בית

אתמול ירד היורה והיום, רשמית מוכרזת בביתנו פתיחת עונת הסתיו,

לכבוד האירוע יוגשו בארוחת הערב מרק עם קניידעלך, ואתן מקבלות את המתכון הגאוני לקניידעלך וגם סיפור משעשע על ריח של בית, שהולך ממש טוב (בסטנדרטים שלי, כן?) עם הקניידעלך. מי שלא רוצה קניידעלך, מוזמנת ישר לדלג לסיפור!

אז יאללה, לעבודה!

קודם כל בואו נטפל בנושא הקניידעלך;

כשנועם בעלי, שיחיה טוב, ואני נפגשנו, אי שם בראשית שנות התשעים, עשינו די מהר מה שכל זוג אשכנזי טוב עושה; התווכחנו את ויכוח "הקניידעלך של איזו סבתא יותר שווה",

אני כמובן הייתי בעד הקניידעלך של סבתא רבקה, כדורים כאלה, שווים בגודלם, חינניים ועגולים באופן מושלם לא נראו מעולם!

ואז זכיתי להזמנה לביתה של סבתא צילה של נועם, ותחת מבטה החודר ולשונה החדה – זכיתי לטעום את הקניידעלך הבלתי מדויקים, מגושמים בצורתם והו-כה-מושלמים שלה.

אתן מבינות, סבתא צילה היתה לא פחות דקדקנית ודייקנית מסבתא רבקה, רק שבבעלותה היתה נוסחה מושלמת לקניידעלך, ובמסגרת הנוסחה לשמירת קלילותם ורכותם של כדורי הפלא האשכנזיים הללו, היה חוק החוקים; את הקניידעלך אין מועכים!

כך יצא שנועם זכה בויכוח הראשון בינינו, ואני קיבלתי את המתכון של הקניידעלך ואת השיעור שנלווה אליו – איך להכין אותן.

מכיוון שסבתא של נועם אינה עוד איתנו, וגם אימו, נשארתי אני להכין את הקניידעלך – אך החדשות הטובות הן, שבמסגרת הרעיון שלי להשתלטות על עולם הקניידעלך – אני מתגאה במתכון הנעלה של סבתא צילה בכל הזדמנות, וכך זוכה להפיץ אותו בעולם, מה שללא ספק גורם לסבתא צילה וסבתא תלמה הרבה נחת בגן עדן.

שימו לב, כוחו של המתכון הוא בהקפדה יתרה על אופן ההכנה

כך שכאן אין קיצורים! רוצות ורוצים קניידעלך נעלים?

תקראו ותעשו מה ואיך שסבתא צילה אמרה!

הכמות הזו היא ל"מנה" אחת.

בעשורים שאני מכינה את הקניידעלך הללו, מעולם לא עשיתי מנה אחת.

קניידעלך הוא מאכל רב גוני במשפחתנו, הוא משמש מתאבן לסדר פסח ולכל ימות השנה, אוכלים אותו ככה, בגניבות מהקערה או אחר כך מהמקרר, כולם רוצים קופסא עם קניידעלך לקחת הביתה, וחוץ ממיכי, שהיא רכש מרוקאי ולא מבינה "מה זה האוכל האפור הזה" תודה לאל, כולם מכורים לקניידעלך בדיוק כמוני. אז תכפילו, תשלשו, או במקרה שלי תחמשו (תכפלו בחמש).

הקניידעלך של סבתא צילה

200 גרם קמח מצה

1+ ¼ כוס מים רותחים מבושלים עם -

1 כף אבקת מרק

4 ביצים מוקצפות עם קצת מלח ופלפל

4 כפות שמן שבו טוגן בצל קצוץ לקוביות קטנות, אפשר גם שמן רגיל, או רק את השמן של הבצל בלי הבצל למי שלא חובב חתיכות

כך עושים להכנת העיסה:

1. מקציפות ביצים עם מלח ופלפל טחון דק, עד שהן מכפילות את נפחן

2. מרתיחות מים ומוסיפים אבקת מרק, אם משתמשות בציר של קנור, צריך בערך חצי כף ציר על כוס ורבע מים. מוסיפות למים והמרק את השמן עם הבצל

3. פותחות את שקית קמח המצה לקערה גדולה

4. שופכות על קמח המצה את הנוזלים הרותחים ומערבבים בכף עד שמתקבלים גושים שווים בערך בגודלם. לערבב ולא למעוך כן?

5. נותנות לגושים להתקרר עד שאפשר לגעת בהם בנוחות, שלא תצא לכן חביתה כשתשפכו תכף את הביצים

6. שופכות על הגושים את מקצפת הביצים ומערבבים עד שנוצרת עיסה אחידה

7. עוטפות בניילון נצמד ומאשפזים במקרר לכמה שעות עד יום – זה שלב הכרחי

יצירת הכדורים ובישולם:

1. מרתיחות מים בסיר רחב, עד 2/3 מגובהו, ומוסיפות אבקת מרק או ציר עד שטעים לכן

2. מכינות קערית עם שמן, טובלות את הידיים ויוצרות כדורים בגודל הרצוי מהעיסה

3. מגלגלות את הקניידעלך בעדינות, בלי ללחוץ ובלי למחוץ – לדברים שדומים לעיגול

4. מסדרים את הקניידעלך על מגש משומן, ובקבוצות של עשרה או כמה שנכנסים בסיר בו זמנית בשכבה אחת – מכניסות אותם לסיר עם המרק שרותח בעדינות, לבישול

5. כמה זמן בישול? מחכים שיצופו ונותנים עוד כעשר דקות.

6. מוציאות בכף מחוררת לקערה ומכניסים את הקבוצה הבאה

7. אם צריך, מוסיפים מים ואבקת מרק

מחכות רגע שיתקררו, שלא לחטוף כוויה בפה חלילה, מדובר בנכס צאן ברזל

ועכשיו לסיפור:

באחד הקורסים שבהם לימדנו צוות של מחלקה שלמה פיבוט, הצוות העלה נער במצוקה שנקרא לו ניר. אני לא זוכרת בדיוק להגיד איך היתה נראית המצוקה של ניר;

מנחשת שהוא פגע בעצמו או באחרים או הפריע למישהו והתקשה להשתתף בפעילויות שהוצעו על ידי המחלקה, הן במסגרת בית הספר שהיה ליד המחלקה והן במסגרת שעות הפנאי.

ניר הוא נער עם אוטיזם, כך שהצוות לא הצליח להשיג ממנו את המידע שנוגע לסיבת המצוקה שלו, ולכן יצאנו למסע לחקר נוסחת הרווחה שלו,

"איפה הוא נראה לאחרונה ברווחה?" שאלתי את הצוות,

"המקום היחיד שהוא שמח בו הוא בכלוב של התוכים בפינת החי" ענתה אחת המחנכות,

"הוא יכול לשבת שם הרבה זמן, להחזיק בעדינות את התוכים, ללטף אותם ולהיראות מאושר, הוא נהנה להרגיש את הכנפיים שלהם על פניו".

כאן המקום לעצור ולהסביר שכשאנחנו מוצאות מקום שבו הרווחה טובה, הדבר הבא הוא לנסות להוציא נוסחה ולשכפל, כדי שתהיה כמה שיותר רווחה במשך היום.

הכי טוב אם יש לנו כמה מקומות וזמנים של רווחה, ואז אפשר לגוון, אך כאן היה רק מקום אחד שמישהו ידע עליו, כך שהצוות נשלח לברר עם אמא של ניר לגבי הרווחה שלו בבית.

עד אז, הצוות ניסה להעלות רעיונות לשכפול הנוסחה, כי הרי קשה לחיות בכלוב של התוכים.

ברעיונות היו מנקה אבק מנוצות, כי אולי הוא נהנה ממגע הנוצות, והיה גם מאוורר קטן – כי אולי הוא נהנה מהרוח של משק כנפי התוכים,

הצוות חילק תפקידים והחליט לנסות את שתי האפשרויות שעלו, כי תכלס, ניר במצוקה ומה יש להפסיד?

במפגש הבא הצוות דיווח שהמאוורר ומנקה האבק העשוי נוצות שניהם לא עוררו בניר שום עניין, וגם השיחה עם אימו לא הניבה מידע שעוזר במיוחד.

"מה בדיוק אמא שלו אמרה"? שאלתי,

"סיפרנו לה על מסע לחיפוש נוסחת הרווחה" סיפרה רינת ששוחחה עם אמא של ניר, ושאלנו מה הוא אוהב לעשות כשהוא מגיע הביתה.

והיא אמרה שהוא הכי אוהב ריח של בית, כשהוא נכנס הביתה הוא שואף אוויר ומרחרח ומחייך

ואז הולך לחדר שלו למחשב".

"עוד משהו"? שאלתי את רינת "משהו שהוא אוהב או קשור אליו?"

"אה" אמרה רינת, "יש לו תוכי בחדר, בכלוב".

התחלתי לצחוק

"אני מבינה מה זה ריח של בית" אמרתי,

 "זה ריח של קקי של תוכי".

הצוות לא צחק.

לקח לי זמן להסביר שכאשר אתה לא שבוי בתפיסה של חוקים חברתיים, כל ריח יכול להיות נחשק ומנחם, אפילו ריח של זיעה, או קקי.

"מה את רוצה שנעשה עם זה"? הם שאלו,

לאחר דיון הוחלט להכין שקית בד קטנה עם קקי של תוכים ולבדוק אם הריח יעשה את העבודה.

השקית הוכנה וניתנה לניר, ששאף ממנה ארוכות וחיוך עלה על פניו.

ריח של בית!

שבת שלום, שתמיד ילוו אתכן ואתכם ריחות וטעמים מנחמים וממלאי שמחה!