שישי הגיע ואיתו סיפור חדש,
הפעם חשבתי עליו בעקבות השאלה "האם זה תפקיד שלי"?
שנשאלה בעקבות ההרצאה על האוננות.
הנושא של הסיפור הוא השתתפות,
איך אפשר לגלות מה מפריע לילדים (ולפעמים גם למבוגרים) להשתתף –
וחשוב מזה – איך אפשר לעזור להם להשתתף.
גיבורת הסיפור שלנו היא נילי, ילדה בת 11,
שהגיעה לטיפולי בשל קושי בהבנת מצבים חברתיים ולא מילוליים.
עבדתי בעיקר עם הוריה, אך פגשתי גם אותה מדי פעם,
בעיקר כשרציתי לשמוע מה היא חושבת, מרגישה או רוצה בקשר למטרות
העבודה המשותפת שלי עם הוריה, וכמובן – מה היא רוצה בשביל עצמה.
אחת המטרות שהוריה של נילי הציבו בטיפול היתה להחזיר אותה להשתתף בטיולים בבית הספר. הם סיפרו שפעם בטיול ברח לנילי פיפי בזמן שעברו בנחל באמצע הטיול ומאז לדבריהם "היא בטראומה", ואינה מוכנה להשתתף בטיולים, למרות כל הפצרותיהם, הבטחת פרסים ואיומים.
ביקשתי לדבר עם נילי על זה והיא הסכימה, שאלתי אותה על הטיולים בבית הספר,
על תחושותיה בהם ועל דברים שהיא אוהבת ומעניינים אותה בטבע,
על היבטים של חברת הילדים האחרים על הקושי הפיזי.
היא אמרה שהיא חובבת טיולים, נהנית בטבע ולא קשה לה בכלל.
ובסוף הגעתי לשאול אותה, איפה היא בדרך כלל עושה פיפי בטיול,
ואז היא אמרה שזה דווקא קשה, הקטע של להתאפק כל הזמן שאתה בטבע.
"למה חשבת שצריך להתאפק?" שאלתי
"כי אמרו לנו שיש חוק שבטבע אסור ללכלך" היא ענתה "ופיפי זה לכלוך".
"והתאפקתי המון אבל אז עברנו בנחל, והקול של המים היה חזק ויצא לי כל
הפיפי"
"אם תוכלי ללמוד איך עושים פיפי בחוץ כשאין שירותים, האם תרצי לחזור
להשתתף בטיולים?" שאלתי,
"אפשר?" היא שאלה בתקווה ובהתרגשות,
"בטח שאפשר" אמרתי "אמא תלמד אותך".
ואז עברנו שלב אחרי שלב,
הסברנו שאפשר לבקש ממישהי לבוא ולשמור שאף אחד לא יתקרב,
השלב הראשון הוא למצוא מקום טוב, שהוא גם מוסתר וגם עם קרקע רכה,
כי קרקע קשה גורמת לפיפי להשפריץ. ועדיף לשבת במורד הדרך,
ככה שהפיפי ינזול רחוק ממך, למטה.
ואז מורידים מכנסיים ותחתונים, בערך עד הברך ולא יותר,
ומחזיקים את האמצע שלהן ביד וקצת מרימים, כדי שהבגדים לא יגעו בזרם של
הפיפי, ועושים פיפי.
מנערים קצת את הטיפות,
ואפשר אפילו לנגב בנייר שלוקחים מראש,
וכשסיימת לנגב קחי את הנייר איתך.
מרימים בחזרה מכנסיים ותחתונים,
ומרגישים קצת כמו בסוף הרפתקאה.
נילי ואמא הלכו להתאמן ביער שליד הישוב שלהן,
והאימון הצליח!
הן החליטו ללכת לטיול יותר רחוק מהבית כדי שיוכלו להתאמן במקום זר
וגם האימון הזה הצליח!
נילי חזרה לטיולים בבית הספר וכולנו נורא שמחנו.
מאז יצא לי לעזור להרבה הורים וילדים שהתקשו להשתתף במחנות
של תנועות נוער, בטיולי בית ספר ואפילו בטיסות –
כי היו להם קשיים להבין איך לעשות פיפי וקקי בתנאים המיוחדים.
כולם, ללא יוצא מן הכלל – הצליחו להשתתף אחרי הסבר ואימון.
היום, ממש עכשיו כשחיפשתי תמונה של אישה עושה פיפי בטבע,
מצאתי את ההסבר המאויר המקסים הזה של Wiki How
על איך נשים עושות פיפי בטבע,
הילד שלכם רוצה לחזור מהמחנה כי "כואבת לו הבטן"?
תוודאו קודם שהוא מסתדר עם השירותים במחנה!
שבת שלום!

Comments