הסיפור הפעם הוא על מיומנות התשאול, ועל איך מתגברים על עיוורון שיגרתי, שזה השם שאני קוראת למצב שבו היומיום והתפקוד השוטף מעלימים מעינינו פרטים חשובים, כך שאנחנו לא זוכרים או ערים לקיומם.
התפקיד של האדם שבא לעזור במקרים כאלה, בסיפור הזה זו אני, הוא להצליח להתגבר על העיוורון השגרתי, לנקות את הערפל והאבק ובזאת לספק תמונה ברורה ופשוטה שקוראת לפעולה פשוטה.
שנתחיל. . .
לפני מספר ימים
קיבלתי טלפון מאבא שיש לו בת עם מוגבלות שכלית ואוטיזם, בת 14.
"במה אתה רוצה שאעזור לך"?
שאלתי אותו,
""אני רוצה שהיא תדבר" הוא ענה.
אני: "בשביל מה אתה צריך שהיא תדבר"?
הוא: "היא התחילה לעשות פיפי במכנסיים"
אני: "ואתה חושב שאם היא תדבר היא תוכל לספר לך מה קורה איתה?
מה היא חושבת ומרגישה"?
הוא: "כן"
אני: "איך היא מתקשרת איתכם עכשיו"?
הוא: "היא יכולה להשתמש באייפד, היא יכולה להצביע על כן ולא ודברים שהיא רוצה
אבל אנחנו שואלים אותה מה קורה, כלמיני אפשרויות וזה לא עוזר עם הפיפי"
אני: "טוב", אמרתי, "תקבעו פגישה ואנסה לעזור".
*****כעבור שבוע*****
אני פותחת את הזום, האמא בצד השני.
אני: איפה אבא?
האמא: לא יכל להגיע.
מתייעצות רגע מה לעשות ומחליטות לקיים את הפגישה בכל זאת.
אני שואלת על המשפחה, האחים, היכולות, התפקוד, הרווחה וההשתתפות
ואז מגיעות לנושא הפיפי במכנסיים
האמא מספרת שהם מודאגים כי בפעם הקודמת שהיא עשתה פיפי במכנסיים זה היה כשהמטפלת הקודמת שלה הכאיבה לה
מאז יש מצלמות והם בטוחים שהמטפלת הנוכחית לא פוגעת בה
הם שאלו אותה(יש לה אפשרות להגיד כן ולא) אם מישהו בבית הספר מציק לה והיא ענתה לא
הם שאלו אם מישהו פוגע בה בהסעה והיא ענתה לא
אני: "היא עושה פיפי גם בבית הספר וגם בבית"?
האמא: "לא, רק בבית"
אני: מתי בדיוק היא התחילה לעשות פיפי"?"
האמא: "לפני חודשיים, אולי חודשיים וחצי, את יודעת, זמן קורונה וקשה להגיד במדויק"
אני: ומה השתנה בבית לפני חודשיים או חודשיים וחצי"?"
האמא: "ואללה כלום, הכל כרגיל"
אני: "או קי, אולי קניתם משהו חדש לבית"?
האמא: ". . . וואו, כן, קנינו תוכי ג'אקו"
אני: "תוכי ג'אקו? אני לא מכירה כזה, את יכולה לספר לי קצת"?
האמא: "אז האמת שאני די מצטערת שהבאנו אותו, זה הבן שלי רצה, ויש לנו כלוב עם תוכים בחצר וכלבים בחצר שאנחנו ממש נהנים מהם, אבל התוכי הוא בסלון, ויש אנשים שהוא אוהב אבל את השאר הוא נושך והבן שלי מוציא אותו שיעוף בסלון".
אני: "יכול להיות שהבת שלך מפחדת שהתוכי ינשוך אותה?
יכול להיות שזו הסיבה שהיא עושה פיפי במכנסיים"?
האמא שותקת, נדהמת
"לא חשבתי על זה, לא העליתי בדעתי, מה נעשה"?
"בואי נתחיל בלתת לה שמירה והגנה, נשים את התוכי בחדר של הבן שלך ונוציא אותו רק כשהיא בבית הספר ונבטיח לה, במילים ובמעשים, שהוא בחדר שלו ואנחנו לא ניתן שהוא יפגע בה"
האמא: "ואם זה לא יעבוד"?
אני: זה יעבוד"!"
*****
היכולת לדעת לנווט ולמקד את התשאול היא המפתח להתערבות מהירה, נכונה וטובה וכמובן למציאת פתרון יעיל ומועיל !
זוהי מיומנות שאפשר וכדאי ממש ללמוד אותה !
Comments