top of page
חיפוש

סיפור בעין טובה

שישי שמח, מזג אוויר מושלם וכל הצמחים נוצצים אחרי הגשם!

איזה לקוחות מהממים יש לי? כאלה שכשאני חולה ומבטלת פגישה, כותבים בשבילי את סיפור שישי! איך קורה כזה אירוע?

אספר לכם שהוריה של גל בת ה-12, אורית ויואל, הגיעו אלי כי לגל יש סוג מיוחד ונדיר של מחלה, שפורצת מדי פעם ודורשת טיפולים מיוחדים ובטווח הארוך פוגעת במוח. גל לומדת בכיתת חינוך מיוחד, יש לה קשיים בלמידה ובהליכה ובעוד כל מיני סוגי תפקודים לא פשוט לדעת מה מטריד את גל, מה היא חושבת ומה בדיוק היא רוצה.

כשמצב כזה קורה, אנחנו הולכים בנתיב הרווחה ומנסים לראות איפה גל הכי שמחה, הכי באה לידי ביטוי ומצליחה.

לאורית אמא של גל, זה תהליך לא פשוט, אמא אורית כל כך דואגת לגל, רוצה שהיא תצליח ושיהיו לה חיים טובים עם ולמרות המחלה, שממנה לא תחלים כנראה. יצא שבגלל הדאגה של אורית, הרבה פעמים כשגל מתנסה במשהו ולא מצליחה או שיוצא לה קצת מוזר ועקום, אורית כועסת ומבקרת את גל.

בתקופה האחרונה הדברים משתנים ואורית ממש משתדלת להצליח להתבונן בהתנסויות של גל בעולם בעין טובה, ולראות שאם אף אחד לא נפגע, אז זה סיפור טוב, שמאפשר לנו להבין את גל ומביא רגעים של רווחה, צחוק ורוח טובה – שמשם בסוף אפשר לפתח נכסים. עד כאן הרקע.


ביום שלישי בערב חטפתי צננת, ברביעי כבר ממש התקשיתי לתפקד ובחמישי ושישי ביטלתי דברים.

כשסימסתי ללקוחות של שישי בבוקר שלא נוכל להיפגש, כתבה אורית כך: אורית: "העיקר שתרגישי טוב! ואני אספר רק סיפור אחד כי חייבת...

באמצע השבוע אני מקבלת ווטסאפ באמצע היום מהמורה של גל בזו הלשון: "היי אורית בוקר טוב, גל הגיעה עם הכלב שלכם. אני לא יודעת אם את יודעת על כך ולכן אני כותבת לך. זה צריך להיות בתיאום איתי. הוא כלב מתוק אבל זה יוצר עוד בלגאן בכיתה".

שרון: מדביקה אימוג'י צוחק כי כבר יודעת ש...

אורית: "אני כמובן כותבת לה שאין לנו כלב..."

שרון: "מאיפה היא הביאה אותו?"

אורית: "מסתבר שהכלב של השכן, שגל משחקת איתו הרבה, הגיע לתחנה, וכשגל עלתה להסעה הכלב התחיל לרדוף אחרי ההסעה. גל דאגה לכלב וביקשה מהנהג לקחת את הכלב והנהג הסכים!"

שרון: "זה מעולה".

אורית: "אממה.... הגיע סוף היום, ואז הנהג של סוף היום לא כל כך זרם עם העניין של להוביל את הכלב. אז גל, שפחדה להתקשר אלי, התחילה לצעוד עם הכלב מבית הספר הביתה, מרחק של מכובד של כמה קילומטרים".

(אתם זוכרים שאמרתי בהתחלה שגל מתקשה בהליכה?) שרון: "לאן היא הגיעה"?

אורית: "רצה הגורל (ולגל תמיד יש מזל) והשכן שלנו עבר במקרה עם הרכב שלו, אחרי מרחק של איזה קילומטר אחד, ואסף את גל והכלב הביתה. אז כמו שאת אומרת (ואני מנסה להפנים) אם לא נגרם נזק ואף אחד לא נפגע, אז נשאר לנו סיפור ממש טוב".

יואל אבא של גל: "ילדה מהאגדות"

אורית: "ובמקביל, אני מקבלת טלפון מהילה המורה שמספרת לי שתוך כדי שג'ק הכלב היה איתה בכיתה, גל פתחה מחברת ספרות, שהיא שונאת, והתאמצה לכתוב את המטלה שהילה נתנה וגם השתתפה בשיעור, מה שאף פעם כמעט לא קורה. אפילו הרכזת חינוך מיוחד נכנסה וראתה את גל עובדת והוקסמה.

על זה גל אמרה לי אחר כך: בגלל שהילה המורה זרמה איתי ככה והרשתה לג'ק הכלב להישאר, הייתי חייבת להתאמץ גם בשבילה."


ועל זה אומר לכם, נשים ואנשים יקרות ויקרים – שרווחה היא דבר נפלא, ושסיפורים טובים הם נכסים יקרים שנשארים איתנו לתמיד.

שבת שלום!

בתמונה: קשת שצילמה בתיה רזניק השבוע




2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page