בשבוע מלא מצוקה שכזה, בואו נדליק ביחד נר של תקווה;
"אבל איך אפשר?" שאלה אותי אחת התלמידות ביום בו התארחתי בבית הספר לפסיכותרפיה
"איך אפשר מה?" שאלתי בתשובה
"כל השטח מלא במצוקה, בצורות ורעיונות אחרים מפיבוט, אפילו הפוכים, אז איך את חושבת שאפשר להצליח להביא את פיבוט ככה שהרבה אנשים ישתמשו בו?"
"בכוח הנר" עניתי בחיוך
"כשיעל ואני כתבנו את פיבוט, אחד הדברים שהעסיקו אותנו היתה השאלה מה יקרה אם אדם שילמד את הרעיונות שכתבנו ייקח רק דבר אחד מבין כולם,
כי את מבינה, פיבוט הוא לא גוש אחד, מקשה אחת, הוא אסופה של הרבה פרטים, הרבה רעיונות ויישומים שבעזרתם ניתן להביא רווחה והשתתפות לאנשים במצוקה
וכך יצא שבדקנו חתיכה אחר חתיכה בפיבוט, בשאלה: מה יקרה אם אדם ידע רק את הרעיון הזה?, יעשה רק את פעולה הזו?;
רק יבין שהתנהגות קשה ומפריעה של אדם במצב פגיע מעידה על מצוקה
רק תבין שהשתתפות היא מלא דברים ואפשר למתוח את גבולותיה עד אינסוף
רק תתן הזדמנות הוגנת להצליח
רק ימלאו צרכים לפי העיקרון של "אל תגנוב ניתן לך"
עברנו חתיכה חתיכה וראינו שכל אחת מהן היא אור
ועכשיו בואי נסתכל כאן על החדר הזה, אתם בערך ארבעים אנשים פה?
אם כל אחד מכם ומכן, שעובדים עם אנשים ומקדישים את חייכם לעזרה ולשיפור חייהם
אם כל אחד ואחת מכן ייקחו רק חתיכה קטנה אחת מפיבוט וידליקו את האור הזה, בגודל של נר אחד, בחיים של כל אלה שאתן משפיעות עליהם, מה לדעתך יקרה"?
"וכשהרבה מאיתנו, כל אחד ואחת, מדליקים אור, כל אחד במקומו, את יודעת מה קורה"?
*
לקראת סוף השבוע העלתה גלי, אשת מקצוע נהדרת, מקרה של ילד במצוקה;
בשלושת המשפטים הראשונים שלה, היא אמרה שש פעמים את המילה "מורכב", וכששאלתי איזו עזרה היא רוצה ממני ומהקבוצה, היא אמרה שמרוב ש"זה מורכב" היא לא יודעת איך לעזור לילד ולמשפחתו
לקחנו לרגע את הכלי המקסים של פיבוט, שבו אנו פורסות על הדף את הימים והשבוע של האדם, ומסמנות בצבע אחד, נגיד שחור, כמה מצוקה הוא חווה ובצבע אחר, נגיד צהוב, כמה רווחה
ראינו שמה שהמילה "מורכב" מבטאת, פעמים רבות, הוא שהאדם הזה, במקרה הזה ילד, נמצא במצוקה גדולה
"ומה התפקיד שלי פה?" שאלה גלי
"להדליק נר" עניתי בחיוך, "לספר לילד מה הוא חווה, ולעזור לו ולמשפחתו לחקור ולמצוא את ה"כן" שלו, את ה"כן" שלהם ביחד, את מה שאנחנו קוראים בפיבוט "נוסחת הרווחה"
"אבל מה בדיוק אעשה איתו?" שאלה גלי
"בכל פגישה תעשו חלק מהדברים שהוא אוהב ונעימים לו ואתם כבר מכירים, ובחלק מהפגישה תחקרו דברים חדשים, כמו איזה סוג משקה בא לו לשתות ואיזה עוגיה הכי טעימה, ואיזה משחק ואיזה סרטון הכי מצחיק אותו ואיזה שיר הכי חביב עליו
וכשתגלו את האוצרות האלה, תכתבו אותם במחברת, כדי שהמשפחה שלו תוכל להמשיך את כל מה שכן גם בבית,
וכשהתמונה תשתנה – והצהוב של ה"כן" יהיה משמעותי יותר מהשחור של ה"לא", שם נוכל להתחיל לדבר על איך אפשר להשתמש ב"כן" הזה כדי שיהיה נכס בחייו של הילד
"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" (חובת הלבבות של רבנו בחיי, אבן פקודה)
התמונה: גם אור קטן יכול להאיר את הדרך הביתה - אני והAI שלי
Comments