שישי שמח, אני מקווה שאתן מוצאות ומוצאים מלא דברים משמחים לעשות, עם ולמרות החום והדאגות והחופש הגדול.
השבוע היה בסימן עיסוק במשוואת הרווחה.
לאלה מכן שעוד לא מכירים ומכירות את המושג, מצורף הדף מתוך חוברת הקורס של פיבוט. הכוונה לרעיון שכדי להיות ברווחה - Wellbeing, עלינו לשמור על איזון בין המשאבים שעומדים לרשותנו לבין הדרישות מאיתנו.
מה זה משאבים? כוח, כסף, ריכוז, רצון טוב, יכולות מוטוריות וקוגניטיביות, תמיכה ועזרה של הזולת, מזגן, כאלה דברים.
מה זה דרישות? לארח, לנסוע, להיות עם אנשים, להשתתף בפעילויות, לנקות, לסדר, לבשל, לדאוג לאחרים ועוד אלף דברים שאנחנו ואחרים החלטנו שחשובים או הכרחיים או המילה הגרועה מכל: "צריכים".
ומה קורה כשיש חופשה? מה הכללים אז? כי הרי לפעמים חלקנו בחופשה וחלקנו לא, נגיד הילדים כן וההורים לא, או כשאנו מארחים בני משפחה שנמצאים בחופשה אבל אנחנו ממשיכים לעבוד. כזה. מה החוקים אז?
בנושא הזה עוסק סיפור שישי שלנו השבוע.
"הוא יושב יותר מדי שעות במחשב" אמרה לי גלי, אמא של יועד.
"תני לי להבין רגע" ביקשתי, "מה הבעיה בזה? האם הוא מתעניין ומשתתף בפעילויות אחרות גם?"
"כן" ענתה גלי, "הוא יוצא עם החברים שלו כל ערב, הוא הולך איתם לבריכה, הוא יוצא למחנה של התנועה וגם משתתף בפעילויות הנעורים של הישוב".
"ומה עם דברים שאתם עושים במסגרת משפחתית?" שאלתי,
"כן, הוא משתתף בהם" ענתה גלי, "אנחנו נוסעים לביקורים משפחתיים ומארחים את המשפחה, בסופי שבוע, בני הדודים שלו היו פה והוא ואחיו אמורים לנסוע אליהם, ומתוכננת חופשה משפחתית לחו"ל באוגוסט".
"ומה יועד עושה בזמן שהוא במחשב?" שאלתי את גלי,
היא לא ידעה בדיוק.
"אני רוצה לספר לך סיפור קטן מהילדות שלי" אמרתי לגלי "ואולי אחר כך נוכל להבין משהו לגבי הדאגה שלך לכך שיועד מבלה יותר מדי זמן במחשב;
בילדותי, כבר בתקופת בית הספר היסודי, קראתי בכל יום כמה ספרים.
מה הבעיה עם זה? שבספריית הילדים בקיבוץ היה חוק שלפיו היה מותר להשאיל שלושה ספרים ביום בלבד.
אני לא לגמרי בטוחה, עד היום, למה בדיוק היה צריך את החוק הזה, אבל הוא היה קיים, ונאכף בקפידה על ידי הספרניות.
מכיוון שלפעמים רציתי לקרוא יותר משלושה ספרים ביום, וקריאה היא נושא שהיה לי קשה לקבל בו מגבלות, ביקשתי מחברתי יעל שתיקח לי ספרים על ההקצבה שלה, וכך היה.
פעם אחת שאלתי את אחת הספרניות למה החוק הזה קיים, והיא אמרה לי; "לא טוב שתקראי כל כך הרבה, זה חשוב לעשות דברים אחרים".
לא התווכחתי, כי לא חשבתי שאפשר או שזה יביא לי דברים טובים, אבל בתוכי התמרדתי.
ביצעתי את העבודות שנדרשו ממני, עמדתי בכל הדרישות הלימודיות, שיחקתי על הדשא, הלכתי לכל הפעילויות, למה, למען השם, רוצה מישהו להגיד לי מה לעשות בזמני הפנוי?
"אבל קריאה זה טוב" אמרה גלי "ומחשב פחות".
"את יודעת איפה אני קוראת היום?" שאלתי את גלי, "איפה?" היא שאלה, "במחשב" עניתי בחיוך.
"ואני רוצה להמשיך לך עוד חלק קטן בסיפור מילדותי; בערך בכיתה ד' או ה' סיימתי לקרוא את כל מה שעניין אותי לקרוא בספריית הילדים, וביקשתי אישור לקרוא ספרים בספריית המבוגרים.
הספרניות הודיעו לי שעד שלא אסיים לקרוא כל ספר וספר בספריה ואעבור בחינה שאמנם עשיתי זאת, לא אוכל לקבל אישור להשאיל ספרים מספריית המבוגרים.
כעסתי, למה אני חייבת לקרוא ספרים שלא מעניינים אותי? אבל היה לי ברור שאין ברירה, כך שעברתי וקראתי באופן שיטתי את כל הספרים שעד אז לא רציתי לקרוא.
עכשיו אני רוצה להגיד לך דבר; בתוך הספרים שקראתי, מרצוני ובגלל הבחינה הצפויה, היו עשרות ספרים שהתוכן שלהם היה נורא בעיני, אז והיום.
בהגיע יום המבחן, שתי הספרניות עמדו ביחד איתי במרכז הספרייה ברוב טקס, ואחת מהן שלפה ספרים מהמדף ודרשה שאספר לה מה תוכנם.
היא בחרה ספרים שנדמה לי שהיא חשבה שבטוח לא אקרא, כי הם היו נחשבים "ספרים של בנים", כמו "עלילות וינטו ויד הנפץ" של קרל מאי וכמובן "הספורטאים הצעירים" מאת אבנר כרמלי, סדרה שכיכבו בה הכדורגלנים האמיצים אלון ורפי וחברותיהם החינניות רננה ושועה.
הצלחתי לעמוד במבחן שליפת הספרים ולקבל את האישור המיוחל להשאיל ספרים בספריית המבוגרים, אבל לא שכחתי ואני משתדלת שלא לשכוח".
"מה?" שאלה גלי בסקרנות.
"שכל עוד אני לא פוגעת בזולת או עוברת על החוק, מותר לי לעשות בזמני הפנוי מה שאני רוצה ובוחרת.
במקרה של ילד – כדאי לשים לב שמבחינה תפקודית הוא יציב ומצליח למלא את חובותיו, שהוא ברווחה ומצליח להשתתף במה שהוא רוצה ובוחר, אבל חוץ מזה, מה זה עניינך מה הוא עושה בחופש שלו?
ותגידי, כמה זמן את במחשב ביום? וכמה אני? והאם עיסוקי הפנאי שלנו עוברים את בחינת השיפוטיות שאת מפעילה על יועד?
אל תתני לדאגה ולשיפוטיות שלך לדרוס את הרווחה של יועד, או של אדם אחר, כולל של עצמך" אמרתי לגלי, וגם לעצמי.
מותר לנו לבחור מה נעשה בחופש שלנו.
מותר לנו "להיזרק על הספה ולראות טלוויזיה", או "להפוך יום ולילה", מותר לנו להחליט לקחת חופש מכל מיני הרגלים ושגרות וציפיות.
כל עוד אנחנו ברווחה ומצליחים להשתתף – כל השאר זה שיפוט של הזולת.
שבת שלום,
שמרו על הרווחה שלכם ותשתדלו לא לדרוס רווחה של אחרים.
Comentários