את הסיפור הזה אני מתחילה בלהגיד לכם את הסוף; כבר שנים שאני חושבת שהאבחנה ODD היא אמירה מוזרה ולא באמת אבחנה שעוזרת במשהו. מדובר ב"הפרעת התנגדותית מתמרדת".
אני רוצה גם להגיד שכשאנשי חינוך ואנשי מקצועות טיפוליים ורפואיים אומרים "בעיות התנהגות" על ילדים, אני חושבת בדיוק את אותו הדבר, שהם לא יודעים איך לעזור לילד הזה, אז הם מדברים על התנהגויות המצוקה שלו וכמה גרוע ההתנהגויות האלה נראות.
מה אנחנו עושים בPIVOT? אנחנו מבררים מה כן, מה טוב ומה עוזר ואז עושים עוד מזה, ועוד מזה. וההתנהגות? כשילדים מצליחים להיות ברווחה ולהשתתף אז אין להם באמת שום עניין להתנהג רע, כי ילדים רוצים להשתתף ושיהיו מרוצים מהם.
ועכשיו לסיפור;
היא בת ארבע ומפרקת את הגן. כל הכוחות הוזעקו לעזרה, כל מי שאפשר, המדריכות והמפקחות והמדריכות של המדריכות.
"יש לסייעת סימנים כחולים ממנה", "ההתפרצויות שלה זה משהו, היא זורקת דברים, צורחת"... "אם הילדים הולכים לחצר היא לא מסכימה ונשארת בגן".
קבוצה של נשות מקצוע חכמות וחזקות וכולן מבוהלות מהתנהגות של ילדה בת ארבע. אני חושבת לעצמי שאיזה מזל שהיא עושה בלגן, כי יש לה הרבה יותר סיכוי להשיג עזרה. הרבה פעמים בנות סובלות בשקט.
"צריך גבולות" אומרת מדריכה אחת, "צריך שהיא תבין שהיא לא מנהלת פה את העניינים ולא יכולה לעשות מה שהיא רוצה"
ובאמת מה היא כן עושה? אני שואלת, כי בPIVOT תמיד שואלים על מה כן, במיוחד שעד עכשיו כל מה שסיפרו זה מה לא.
"היא קוראת סיפורים לילדים הצעירים בגן, לפעמים היא מנדנדת ילדים בנדנדה בחצר".
"ומה עם תוצרים? ציור? בניה בקוביות? משחק עם ילדים? משחקי שולחן"?
"היא משרבטת ברמה ראשונית, שתי דקות והיא קמה, אבל פעם לימדו אותה לצייר דוב פנדה והיא ציירה מעולה".
ומה עוד?
"היא לא מסכימה לבוא לשבת במפגש, אבל היא ליד, ואז כשמתחילים לשוחח על נושא, היא רוצה להשתתף"
ומסכימים לה?
"ברור שלא, זו לא תכנית כבקשתך פה"
אני ממשיכה ושואלת ונראה שהיא עצובה וכועסת, הילדה בת הארבע, ושבזמן שהיא כועסת, הכעס כל כך חזק שקשה לראות שהיא בעצם לא מצליחה לבצע כמעט שום דבר באופן עצמאי.
ומה היא כן מצליחה?
משהו שמישהו לימד איך עושים כולל השלבים והשלם, כמו לצייר דוב פנדה,
ומשהו שלא דורש מיומנויות ביצועיות – כמו לדבר על נושא במפגש.
מתי קורה דבר כזה? שילדה שנראית ממש חכמה במחשבות ובמילים שלה לא מצליחה לבצע דברים וללמוד דברים מהתבוננות?
כשיש לה דיספרקסיה!
יש ילדים שלא מצליחים ללמוד איך מייצרים פעולה שלמה, כמו למשל איך בונים מגדל בקוביות או מציירים בית ועץ. הם חייבים שמישהו יראה להם את השלבים, יסביר ויראה את השלם, ואז הם יודעים לייצר את זה, ואפילו מעולה.
מה הבעיה?
שאנחנו לא מלמדים ככה בגנים, ולא בכיתות.
ומה עוד הבעיה?
שמעט מעט אנשים מכירים את סוג הבעיה הזו, ועד פחות מצליחים לעזור!
ומה עושים הילדים שלא מצליחים להשתתף? נהיים מתוסכלים ומדוכדכים ומתנהגים את התסכול והדכדוך הזה באופן שאחרים לא מצליחים להבין מה הבעיה שלהם.
ומה נעשה עכשיו?
נעבור ונלמד אותה "נכס" בכל פעילות, משהו שהיא רוצה להצליח לעשות, בכל מקום בגן. בכל פעילות. לדוגמה נלמד אותה איך עושים עוגה בארגז החול, איך בונים בית לבובות בקוביות ומה החוקיות של משחק סוציודרמטי ואיך אמורים לשחק תפקיד.
ומה עם ההתנהגות?
ילדה שמשתתפת עסוקה בהשתתפות, אם היא לא מסכימה להשתתף סימן שהיא לא מרגישה שהיא יכולה וצריכה נכס. תנו לה נכס.
וכמה מהר זה יעבוד?
שבוע שבועיים הכי הרבה מהיום היא ,תצליח להשתתף ואפשר יהיה להתחיל להרחיב את אוצר הנכסים שלה.
בתמונה: הפעילות החביבה עלי כילדה בחנוכה; גזרו חתיכות נייר צלופן והדביקו לחלון בעזרת סבון כלים.
Comments