שישי הגיע, אחרי שבוע שבו נדמה שעסקתי שוב ושוב בנושא שחזר על עצמו:
מיעוט משאבים והשפעתו על ילדים וא.נשים מבוגרים.
אם לא ניחשתן עדיין, כשאנשים מתפקדים לאורך זמן עם פחות כוחות ממה שבדרך כלל יש להם, ולא משנים שום דבר בדרישות מהם, דברים לא טובים קורים.
מה החדשות הטובות?
יש אפשרות לעצור, לחשב מסלול מחדש ולפעול אחרת, אבל זה קשה, בעיקר קשה לשנות את הדרך שבה אנחנו חושבות וחושבים על מאזן המשאבים שלנו.
הנה רגע קטן מהשבוע החולף;
"הילדים אומרים שאין לי סבלנות" אמר גיורא, שהתקשר בערב, "האמת שאני מותש" הוא הוסיף, "אבל אין מה לעשות, זה המצב".
צחקתי.
"למה את צוחקת?" הוא שאל,
"כי אמרת לי שאין מה לעשות, והנה כבר עשית, התקשרת אלי ואני אומרת לך שאתה במחסור של משאבים. אתה מבין בכספים ובמשוואות, נכון?"
"ברור" ענה גיורא.
"אז זה דומה", אמרתי בחיוך: "דבר ראשון וחשוב זה להגיד לעצמנו ולאחרים שאנחנו במחסור במשאבים".
"ומה זה יעזור?" שאל גיורא, שהוא אדם ספקן,
"זה יעזור שמכאן והלאה, שים לב להתנהג לעצמך בדאגה והתחשבות, להוריד כל משימה מעיקה שלא הכרחית כרגע, ולהוסיף זמנים ופעילויות שממלאים אותך ומוסיפים רווחה".
"זה כמו באיזון כספים" אמר גיורא, בשקט ותוך הרהור, "אבל יש משימות שדורשות משאבים וצריך לעשות אותן".
"או" אמרתי בצחוק "באמת חיכיתי ש"צריך" יגיע לשיחה שלנו",
"כדאי לבדוק כל הוצאת אנרגיה ומשאבים ולראות אם היא מתגמלת, או אולי אם אפשר לבצע אותה עם פחות מאמץ, או עם תמיכה. בכל מקרה טוב להתחיל ולספר לאחרים ולעצמך שאתה במצב של מיעוט משאבים, ולראות מה אפשר לעשות כדי לעזור".
"ומה עם הילדים?" שאל גיורא,
"מה איתם?" עניתי,
"זה בסדר להגיד להם גם שאני במיעוט משאבים?"
"אני ממליצה לנסות, ואל תשכח להסביר להם למה אתה מתכוון, ואחר כך תוכלו לראות מה אפשר לעשות כדי שיהיה לך הכי מתאים לכוח שיש לך ואפילו נעים".
"טוב שהתקשרתי" אמר גיורא,
"בכלל לא שאלתי" נזכרתי בחיוך, "אם היית צריך משהו מיוחד כשהתקשרת",
"אני חושב שקיבלתי מה שהייתי צריך" ענה גיורא "שאר הצריכים יחכו לזמן שיהיו לי משאבים".
שבת שלום
התמונה: השבילים / יובל פארמן
מתוך פרויקט של בצלאל שנקרא "זיכרון עוטף", איורים של העוטף בימים שלפני המלחמה, שמכירתם מוקדשת לאנשי העוטף.
17.11.23
Comments