מדרג התערבויות תומכות רווחה בעת צער

שישי שמח! הייתי מזהירה אתכן ואותכם שהסיפור היום עוסק בהתמודדות עם צער ואובדן, אבל אני מסרבת לקחת חלק ברעיון שצריך תוויות אזהרה על אירועי החיים, כי רק הדיבור או הקריאה עליהם יכולים להזיק לנו.

סיפור שישי של השבוע עוסק באיך אפשר לקחת רגע שבו פוגשים מחלה, קושי, אובדן ודומיהם, ולהפוך אותו לרגע של קרבה.

הסיפור הוא על איך לכבד את החוכמה הרגשית של ילדים ושל בני אדם בכלל, ולהצליח לאפשר להם להרגיש את מה שהם מרגישים בביטחון וביחד.

אני מקדישה אותו בהערכה ואהבה לכל אלה מאיתנו שלא פשוט להם להיות במצבים שבהם הרגש הוא השולט, לאלה שלא יודעים מה לעשות ואיך לנהוג, לאלה שלא זכו לרגעים כאלה בעצמם אבל נלחמים כדי לתת אותם לילדיהם.

אנשים מיוחדים כאלה הם לקוחותיי נתי ועופר;

"אנחנו צריכים שתלבשי את הפאה הלבנה והגלימה ותשפטי בינינו" אמרו לי נתי ועופר,

"אז לפני כמה ימים היינו אצל הרופא, והוא אמר שיש מצב שלילי לא תוכל לטוס לחופשה המשפחתית השנה, כי הלחץ במטוס ישפיע לרעה על מצבה. אנחנו מחכים לחוות הדעת של עוד רופא, אבל לא נדע עד יום לפני הטיסה" סיפר עופר.

לילי, ביתם הצעירה של בני הזוג, אובחנה לאחרונה כסובלת ממחלה נדירה, אך הדיון שלנו הוא ממושך ולא התחיל איתה, אלא עם ביתם הגדולה, שחולה במחלה נדירה אחרת, שבזכותה הם הגיעו אלי.

נתי ועופר נאבקים להיות עם בנותיהם מבחינה רגשית. למה נאבקים? כי אנשים רבים לא זכו להתנסות בסביבה רגשית שבה אפשר לדבר על רגשות, לחוות אותם ביחד ולזכות להישאר ביחד בזמנים שעולים רגשות קשים.

נתי ועופר, כמו רבים מאיתנו, התרגלו להתבונן החוצה, אל מה שאחרים עושים ולא עושים כלפיהם או להתמקד ב"מה צריך ומה ראוי" ופחות במה מרגישים.

"אני חושב שהמשפחה שלך צריכה לבטל את החופשה המשפחתית אם לילי לא תוכל לנסוע" אמר עופר לנתי,

"אתה יודע כמה עולה לבטל חופשה לכל כך הרבה אנשים?" אמרה נתי בזעזוע "וגם למה? למה כולם צריכים לסבול רק כי לילי סובלת?"

"מה לילי מרגישה בקשר לזה?"

"השתגעת?" אמר עופר "לשים על ילדה כל כך צעירה את המשקל של אם המשפחה תיסע או לא תיסע לחופשה בגלל שהיא לא יכולה?"

"אתם מתבלבלים בין "צריך" שזה קשור למחשבה, לבין לאפשר ללילי לחוות רגע של אובדן, לראות איך היא מרגישה בקשר לזה ולהיות איתה.

בניגוד לתפיסה שכלית או מחשבתית, שבתחום זה כדאי לראות איך להנגיש לילד מידע, החלקים הרגשיים והרוחניים של ילדים לגמרי מוכנים לחוות רגשות וחוויות חיים, גם בגיל צעיר.

אם תאפשרו ללילי לחוות כאב ואובדן עכשיו, כשאתם איתה, תומכים ומאפשרים, היא תזכה במתנה יקרה מאד".

"איך לתת לה להרגיש כאב זו מתנה?" שאל עופר,

"להרגיש רגשות זו זכות" אמרתי להם "ולזכות לקבל תמיכה ושותפות במקום שבו אתה חווה אבל ואובדן זה נפלא.

אנשים מאחלים "שלא תדעו צער" אבל זה איחול גרוע, כי אם תאהבו את החיים, ותאהבו אנשים, ותאהבו את היכולות של הגוף שלכם, אתם תחוו אובדנים, ותחושו צער.

הדבר הגדול הוא להתאמן להרגיש רגשות ולהבין שהם חלק מהחיים, לראות במקום הזה שבו אנחנו עצובים וכואבים על האובדן, הזדמנות – להיות ביחד, להתקרב, לתמוך,

ובעיקר לאפשר לילדים שלכם את הזכות להרגיש את מה שהם מרגישים, ולדעת שאתם איתם.

לדעת שהרגשות האלה לא יפרקו אותם, שכדאי להם להרגיש אותם במלואם, ואתם יודעים מה?"

"מה?" שאלה נתי בהשתתפות,

"כשמרגישים רגש במלואו, משך הזמן שבו הוא נשאר מתקצר והכאב קטן".

"וכמה זמן צריך לתת לה לכאוב?" שאלה נתי ברתיעה,

"לא בטוח שיכאב לה, יכול להיות שהיא תהייה מאוכזבת ועצובה, ויכול להיות שהיא תרגיש אחרת. יש לה נשמה חכמה והיא ילדה בריאה בנפשה, והיא תדריך אותכם מה היא מרגישה ומה היא צריכה, אם רק תהיו בשקט ותקשיבו".

"אבל לא ענית לי כמה זמן זה ייקח" שאלה נתי,

"אני לא יודעת" אמרתי בחיוך, "עינב, חברי זיכרונו לברכה, היה אומר "תני לי להסתבן בזה רגע" בדיוק על המצב הזה.

כל אחד צריך להיות עם הרגש שלו זמן אחר. יש כאלה שבקושי מוכנים לגעת וכבר מרחיקים, ויש כאלה שנשארים עוד רגע".

"ומה נעשה אם היא תהיה עצובה כל היום?" שאל עופר,

"אצלנו יש מדרג התערבויות תומכות רווחה בעת צער" אמרתי בחיוך "ואני ממליצה לכם לפתח מסורות כאלה משלכם.

לדוגמה אפיית עוגת טורט, היא לזמנים של משבר אמיתי,

אפשר ללכת לים או להדליק מדורה או לאכול סטייק, אפשר להדליק נר או ללכת לטייל, כל דבר שמתאים ללילי ולכם הוא הדבר שלכם, מה שמחזק אותכם ותומך בכם – יהפוך להיות המסורת שלכם".

שבת שלום

בתמונה: פואד חמזה, אומן מדובאי ליווה את אימו במחלתה, ומצא את הסגנון האומנותי הייחודי שלו באמצעות הבעת רגשותיו העזים במהלך מחלתה ומותה באמצעות אומנות דיגיטלית. העבודה הזו עשויה מקליגרפיה ערבית של המשפט: "אני אוהב בך הכל מלבד העדרך".

קישור