לספר את הסיפור שלנו מחדש

השבוע עסקתי בסוגיה הזו כמה פעמים, כך שזו הזדמנות נפלאה להתחיל להכיר לכן כלי עבודה מועיל ונפלא שעוזר לחזק אנשים דרך סיפור מחודש של חייהם, זהו כלי שאני קוראת לו "לספר מחדש את הסיפור" והוא מתבסס על שלושה גופים רעיוניים עיקריים:

הראשון הוא מסע הגיבור מתוך "הגיבור בעל אלף הפנים" של ג'וזף קמפבל זהו ספר שמציג רעיון מדהים, שכל סיפורי הגבורה, המיתולוגיות, האגדות – מתבססות על אותו רעיון של מסע גיבור.

קמבל מחלק את המסע לחלקים, לכל חלק הוא קורא בשם, ומראה איך כל המיתולוגיות הגדולות, כולל התנ"ך המתארות מסעות אישיים – עוקבות אחר אותו מסע.

הרציונאל הזה, שקמפבל כתב עליו ב1949 – השפיע ומשפיע עמוקות על מגוון מקצועות ופרקטיקות, ביניהן על הטיפול באנשים.

השני הוא "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל, ורעיונות נוספים מתוך תורתו – הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית.

והשלישי היא הגישה הנראטיבית, שזהו מקור כוחה.

בבסיס הרעיון של "לספר מחדש את הסיפור" עומדת חשיבת היסוד שהסיפור שאנו מספרים לעצמנו, למשפחתנו ולסביבתנו – הוא בעל השפעה מכרעת על הביוגרפיה שלנו, על תפיסת העולם שלנו ועל תפיסתנו את עצמנו ואת סביבתנו!

לא מספיקים מעשים, צריך לספר לילדים שלנו מה קורה, מה עושים, מה הרעיון פה – וחשוב בדרך שמדגישה את הרעיונות שאנחנו רוצים ללמד ולבסס.

אחרי ההקדמה המפוארת והארוכה הזו יש סיפור קטן, שמתאים לימי קיץ חמים אלה

יום אחד, לפני שנים רבות, התקשרה לקוחה, נקרא לה אורנה,

אורנה התקשרה בסביבות שבע בערב,

בדיוק חזרתי מנסיעת עבודה ומילאתי דלק ברכב של הקיבוץ.

אורנה היתה כל כך נסערת, שהתדלוק כמעט ונשכח ממני ובבת אחת נשאבתי כולי לאירוע.

"כמעט הרגתי את הבן שלי" התחילה אורנה את השיחה,

"הכל בגלל הרשלנות וחוסר תשומת הלב שלי".

 היא המשיכה, וסיפרה את הסיפור הבא:

"הייתי עם הילדים אצל ההורים שלי, יש להם בריכה.

עמדתי ודיברתי עם אמא שלי, הילדים היו בחלק הרדוד ושיחקו בכדור, הכדור עף לחלק העמוק, אלון יצא והלך לנסות להביא אותו.

הוא התכופף משפת הבריכה, כמעט נגע בכדור ואז הכדור התרחק ואלון נפל למים

אמא שלי צעקה "אלון",

אבל לקח לי זמן להסתובב ולהבין מה קרה ולקפוץ להוציא אותו.

הוא כמעט טבע! איך הייתי כל כך לא אחראית? ועכשיו בטח תהיה לו טראומה כי הוא כמעט טבע בגלל שאמא שלו לא שמרה עליו",

"רגע, עצרי שניה עם ההלקאה העצמית" אמרתי לאורנה, "ובואי נראה מה מועיל לכם פה כמשפחה".

"קודם כל תגידי, מה קרה לאלון מהרגע שהוא נפל למים"?

"הוא שקע, ואז בעט עם הרגליים והתרומם ונשם אויר, ואז קפצתי והוצאתי אותו",

"ואיך הוא הגיב לכל האירוע?" שאלתי,

"הוא היה ממש בסדר, אבל אני ואמא שלי ממש בכינו מרוב שנבהלנו, אז גם הוא בכה".

"אז בעצם מה שקרה בעיקר זה שממש נבהלתם כולכם" אמרתי לאורנה,

אורנה שתקה ויכלתי לשמוע שהיא חושבת על מה שאמרתי. "כן", היא אמרה "ממש נבהלנו".

"מה דעתך שנספר את הסיפור מחדש?" הצעתי לאורנה,

"הפעם נספר אותו כך שאתם תצאו גיבורים ואמיצים ותלמדו דברים חשובים על עצמכם",

"ברצינות?" שאלה אורנה "זו לא סתם התחמקות מאחריות?",

"ממש להיפך" עניתי, "זו האחריות שלך כלפי המשפחה שלך, לקחת מקרים מבהילים וקשים ולהפוך אותם לאירועים של למידה והתחזקות – כך בונים חוסן נפשי"!

"איזה סיפור אפשר לספר פה?" שאלה אורנה בסקרנות וקצת גם בחוסר אמון,

"הסיפור הוא על אלון, שהוא כמעט בן חמש, ששיחק עם האחים שלו בכדור.

הכדור עף למים העמוקים, איפה שאלון יודע שאסור להכנס לבד. אז אלון יצא מהבריכה, וניסה להגיע אל הכדור מבחוץ.

הכדור היה קצת רחוק, והשפה היתה קצת חלקה ויצא שאלון נפל למים העמוקים!

סבתא ראתה את אלון נופל וצעקה לאמא, שמייד קפצה להציל את אלון,

אבל אמא וסבתא לא ידעו שבזמן שהן מאד דאגו, אלון בעט חזק ברגליים ועלה לפני המים,

כך שאפילו שקרה דבר מבהיל ואלון נפל למים העמוקים, אלון לא שתה מים ולא נשם מים,

שלושה אנשים היו גיבורים והצילו את אלון;

הגיבור הראשון הוא אלון – שלמרות שהוא נבהל – הוא בעט ברגליים ונשם אויר ולא מים!

הגיבורה השניה היא סבתא – שראתה מה קרה לאלון וצעקה לאמא שתעזור מהר,

והגיבורה השלישית היא אמא שרצה מהר וקפצה ועזרה לאלון לצאת מהבריכה.

זה היה אירוע מפחיד, וכולם בכו כי הם נבהלו, ושמחו ששום דבר רע לא קרה,

כולם שמחו מאד שאלון למד בשיעורי השחיה מה לעשות כשנופלים למים – וזכר את זה נהדר,

ושמחו שהם משפחה שתמיד דואגת ושומרת כל אחד על עצמו וגם על האחרים".

"זה סיפור טוב" אמרה אורנה, שכבר היתה שקטה ולא בכתה בכלל,

 "אני מוכנה שזה יהיה הסיפור שלנו".

שבת שלום, שתמיד נוכל להיות גאים בסיפור שלנו.