top of page
חיפוש

למידה בהדגמה - עם הכנה!

שישי שמח! השבוע היה כל כך עמוס בשבילי, שהוא נדמה כמו שבועיים, והצטברו בו המון סיפורים שסיפרתי ושסיפרו לי ובתוכם היתה קבוצה גדולה של סיפורים שנגעו לשינוי התנהגות באמצעות התנסות.

חלקכן יודעות שהתואר השני שלי הוא בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית.

הרבה מטפלים קוגניטיביים התנהגותיים שולטים טוב בטכניקות הקוגניטיביות, לדוגמה איך מתמודדים עם חשיבה לא מועילה, איך מתייחסים לתבניות חשיבה ועוד.

הרבה פחות אנשי מקצוע ואנשים בכלל מכירים את הדרך שבה ניתן להשתמש בהתנהגות שלנו כדי להשפיע על התנהגותם של אחרים – באופן מכוון ומקדם רווחה.

יעל ניסן Yael Rauch Nissan, חברתי ושותפתי לכתיבת פיבוט, עזרה לי לעשות את הצעד הראשון בהתנסות במה שהיא קראה לו: "לימוד בהדגמה".


התקשרתי ליעל יום אחד להתייעץ לגבי לקוח;

אימו של גיא בן החמש סיפרה שגיא מסתיר לה בכוונה את הטלוויזיה כשהיא מסתכלת בתוכנית החביבה עליה.

כן, כן, מדובר בתקופה שבה לא היה פשוט לראות תוכן, אז לראות תוכנית אהובה בזמן ששודרה היה דבר.

אני ישר הלכתי לבדיקת הצרכים של גיא ואיך אפשר לספק אותם, אבל יעל היתה חד משמעית ואמרה שזו התנהגות לא מתאימה, ושאם גיא צריך מאמא שלו דבר אז אפשר להסדיר את הצורך, אבל בשום אופן הוא לא יסתיר לה בכוונה בזמן שהיא רואה את התוכנית שחיכתה לה כל השבוע.

"אוקיי" אמרתי ליעל, "אני איתך, אבל איך עושים את זה?"

"מדגימים" אמרה יעל והרחיבה; "הוא צריך ללמוד בהתנסות. יש ילדים ומבוגרים שמצליחים להבין דבר רק כשהם חווים אותו בעצמם, אז הוא צריך לקבל את החוויה".

"זה לא קצת כמו בגן?" שאלתי את יעל "שאם אתה עושה לי דבר לא נעים אז אני מחזירה לך?"

"לא" ענתה יעל "כי מסבירים קודם שמה שהוא עושה לא נעים, וכדי להדגים את זה אני אעשה הדגמה לכך, אבל זו תהיה הדגמה בהפתעה, כשאתה לא תצפה לזה".

"ואז?" הקשיתי, כי עדיין לא הבנתי איך האירוע הזה אמור להתרחש, "ואז מחכים כמה זמן עד שהילד ישכח שדיברנו" אמרה יעל בחיוך, "ויום אחד מסתירים לו את הטלוויזיה בזמן שהוא רואה את התוכנית החביבה עליו, וכשהוא מתלונן, מזכירים לו שזו הדגמה לבקשה של אימו לגבי התוכנית".

הייתי ספקנית, אבל יעל נשמעה מאד בטוחה והגיונית, כמו שהיא נשמעת בדרך כלל, אז הלכתי על זה, ויומיים לאחר מכן לימדתי את הלקוחות את שיטת ה"למידה בהתנסות".

הניסוי התברר כהצלחה מסחררת, הלקוחה עשתה את ההתערבות, הילד הבין מייד והפסיק להסתיר לאימו את התוכנית החביבה עליה.


המשכתי ללמד את הטכניקה הזו בכל עת שחשבתי שהיא נדרשת, ואפילו השתמשתי בה בעצמי במגוון מצבים עם ילדים ומבוגרים – וראיתי הרבה ברכה.

עד שיום אחד הגיעו שירה ואמיר וסיפרה שבנם האמצעי, דורון, מקלל במצבים שונים, בדרך כלל במטבח, בזמן שבו הוא חוזר מבית הספר, לקראת ארוחת הצהריים, וזה מאד לא נעים לשירה, שבנוכחותה זה לרוב קורה.

בדקתי היבטים שונים ולבסוף השתכנעתי שמתאימה פה למידה בהדגמה.

הסברתי את הטכניקה ושירה, אישה שקולה ורכת דיבור בדרך כלל, הסכימה לנסות.

סיפרתי את סיפור ההסתרה בטלוויזיה והסברתי את הטכניקה הנדרשת לביצוע ושירה ואמיר הלכו הביתה.

יומיים מאוחר יותר קיבלתי שיחת טלפון נסערת משירה;

"זה היה נורא" היא אמרה לי ומייד המשיכה את סיפור המקרה,

"היום החלטתי שתהיה ההתנסות, וחיכיתי שדורון יחזור מבית הספר ויגיע למטבח ויטרוק את הדלת של המזווה, מה שבדרך כלל מפריע לי ואני אומרת לו שיזהר יותר,

ופשוט התחלתי לקלל אותו בקללות שהוא משתמש בדרך כלל, והוא כל כך נבהל ולא ידע מה לעשות שפתאום התחלתי לקלל, שהוא התחיל לבכות וברח לחדר שלו".

"והזכרת לו שזו ההדגמה שאמרת לו שתתרחש?" שאלתי בתדהמה,

"מה? היה צריך לדבר על זה מראש?" שאלה שירה "כי ממש לא זכרתי את זה מההסבר שלך".

התנצלתי בפני שירה שההסבר שנתתי לה לא היה מספיק ברור, והיא אמרה שיש מצב שהיא נלחצה מהטכניקה אז לא ממש הקשיבה בחלק מהזמן של ההסבר, וכשהיה ברור שאנחנו בסדר, צחקתי ואמרתי לשירה שמעכשיו, כשאני מסבירה על הטכניקה של הלימוד בהדגמה, אוסיף את הסיפור שלה לסיפור הטלוויזיה, כדי שהלקוחות שלי יזכרו להגיד מראש לאנשים שלהם הם מדגימים שההדגמה תבוא.


במפגש הבא שלי עם שירה ואמיר שאלתי מה נשמע ואיך עברה התקרית.

"דיברנו על זה וצחקנו כבר, כשסיפרנו את מה שקרה לאמיר כשהוא חזר הביתה בערב" אמרה שירה בחיוך, "ומה עם הקללות במטבח?" שאלתי את שירה.

שירה ואמיר חשבו רגע והסתכלו זה בזו בפליאה, "אין קללות יותר" אמרה שירה "ממש אין".

"ואפילו זכיתם להיכנס להיכל התהילה של הסיפורים שלי, שבו מתועדים דברים ששווה ללמוד מהם" אמרתי בחיוך.


שבת שלום





31 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Σχόλια


bottom of page