בימים האחרונים פחות חם אצלנו, ושלשום היתה שקיעה מרהיבה, עם מופע עננים רב מימדי, שעוררה אצלנו, השותפים לטיולים היומיים, תקווה שאולי תיכף בא הסתיו,
ויבוא קץ לקיץ האכזרי הזה שאנחנו חוות השנה
מקור של רווחה ונחת עבורי הם הודעות, סרטונים ותמונות שבהם א.נשים חולקים איתי רגעי רווחה שלהם, חלומות ותקוות שהתגשמו בחייהם – בזכות פיבוט ובזכות העבודה המשותפת שלנו
ראיית הטוב והכרת תודה הם כלים משמעותיים בפסיכולוגיה החיובית. אני זוכרת שלפני כמעט שני עשורים, סביב התואר השני שעשיתי בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית, הכרתי את הרעיון של פסיכולוגיה חיובית והתאהבתי מייד;
במקום לעסוק בעיקר במה שלא טוב לאדם, במה שמוזר וקשה ומפריע לו ובו, הפסיכולוגיה החיובית עוסקת בהתמודדות עם קשיים ואתגרים מנקודת המבט של כוחותיו של האדם ויכולותיו, שבזכותם ובעזרתם הוא יכול לחיות חיים טובים עם ולמרות קשיים ומגבלות.
בפיבוט יש השראה גדולה מהפסיכולוגיה החיובית, וכבר במפגש הראשוני עם אנשים אנחנו שואלות "מה כן? מה משמח? מה רוצים לעשות או להיות?"
טלי עזר כתבה לי השבוע על דיאטת הרווחה שהיא הנהיגה בחייה, כשתכננה ושילבה פעילויות תומכות רווחה בחייה כאמצעי התמודדות וחוסן בתקופה קשוחה וחלקה אותן עם אחרים – לרווחת כולם
ממש אהבתי את המושג "דיאטת רווחה" ומעכשיו יש לי כוונה להשתמש בו מלא, כמה משמח שמשתמשים ומשתמשות פיבוט ממציאים את הביטויים החביבים עליהם ומעשירים את השפה של פיבוט!
רונה הזמינה אותי לשעה של חגיגה, שבה הציגה לי את חייה החדשים, מלאים כל טוב, עם יסודות יציבים, שהיא שומרת עליהם בעצמה, ואפילו יצרה רקע משמח ומיוחד לנייר שעליו כתבה את כל הטוב הזה, התרגשתי והייתי מלאת הכרת תודה על המסע האמיץ הזה שרונה עשתה, ועל הזכות שלי להשתתף בו
רגע מרגש של נחת היה כשיסמין שלחה לי וידאו של ניני, הבת שלה, וכתבה "הנבואה שלך התגשמה"
יסמין וניני כיכבו בסיפור שישי לפני כחודש שבמסגרתו ניני עברה לגור בדיור מיוחד ונפלא, אחרי לבטים וחיבוטי נפש רבים של הוריה
אחד הדיונים שהתקיימו בינינו סביב המעבר לדיור, היו על כך שהדיור מופעל בשפה הערבית, וניני, למרות שאינה מדברת בעצמה, היא בת למשפחה דוברת עברית וכך גדלה כל חייה עד כה;
במהלך תחקיר הרווחה של ניני, שוחחתי עם כל מי שהיה משמעותי בחייה ושאלתי איפה נראה שהיא ברווחה, או נכון לאז, פחות במצוקה
הדוד של ניני, איתו היא בילתה הרבה, סיפר שניני רגועה ושמחה כשהם הולכים יחד להביא דברים מאנשי מקצוע בישובים ערביים,
ההורים סיפרו שהיא הכי ברווחה כשהם מבקרים בשמחות של חברים בכפר דרוזי,
כך שכשהגענו לדיון שנגע לסביבת המחייה שלה, שבה היא מיועדת לחיות בהמשך חייה, השתמשתי במידע שאספתי, ואמרתי להוריה שאני חושבת שניני מרגישה נוח בסביבת השפה והתרבות הערבית, אולי אפילו יותר נוח משהיא מרגישה בשפה ובתרבות היהודית
"יש אנשים שאצלם אפשר לראות שהשפה הטבעית להם אינה זו שנולדו לתוכה. כך גם במוזיקה, באוכל ובמנהגים. אצל אנשים "רגילים" זה יותר פשוט, כי הם יכולים להביע את הרצונות והשאיפות שלהם, וגם לפעול כדי להשיג אותם, כך שאם הם נמשכים לסביבה שפתית או תרבותית שונה, הם יכולים להיות בה
אבל אנשים שונים, אנשים שלא יכולים לדבר בעד עצמם, צריכים אותנו שנתבונן במצוקה וברווחה שלהם במצבים שונים, ונוכל לעזור להם להגיע למקומות שהרווחה גרה בהם ופחות המצוקה",
כך הסברתי להורים, וכשההורים של ניני התלבטו עוד רגע, אמרתי שאינשאללה עוד נזכה לראות את ניני אומרת את המילים הראשונות שלה בערבית
אם להיות מחויבת לאמת, בטח אמרתי משהו כמו "אני מבטיחה לכם שהיא תלמד לדבר בערבית" או משהו כזה, אולי גם הצעתי להתערב על רוזמרי, אין לדעת, כי בעיני רוחי ראיתי את הרגע הזה קורה, כמו עוד רגעי רווחה ונחת
הווידאו שקיבלתי מיסמין הראה ניני אחרת, מחייכת, בשמלה מקסימה ושפת גוף נוכחת ובטוחה,
כשמולה נמצאת רנין, אחת המטפלות בדירה, שבשמחה מהולה בדמעות, מראה למצלמה איך ניני אומרת את המילה הראשונה שלה, בערבית
ומה המילה הזו?
רנין שואלת את ניני; "אינתי מניחה?", שמשמעו; "את בטוב"?
וניני עונה "מניחה" שמשמעו; "בטוב"
* בפיבוט אנחנו תמיד מחפשים ונאחזים במה שכן ובאיך שכן, הבוקר הזה במיוחד נמשיך להאחז ולחפש מה כן ואיך כן.
בתפילה לימים של רווחה וביטחון לכולנו.
בתמונה: השקיעה רבת המימדים משלשום, רגע של רווחה וקסם
Comments