ייצוג לי וייצוג גם לך

היום אני רוצה לספר לכן משהו על ייצוגים,

ייצוגים הם מושג משמעותי בפיבוט, מה זה מושג משמעותי? זה כלי שבאמצעותו אפשר להבין התנהגות, רווחה והשתתפות של אנשים וגם להשפיע עליהן לטובה,

תראו איזה יופי - שניים בכרטיס אחד, גם להבין מה קורה וגם להשפיע לטובה!

יעל ניסן ניסחה את הגדרת המושג ייצוג, שהיא ההגדרה החביבה עלי ביותר בכל פיבוט (שזה דבר!),והיא גם שלחה לי אתמול את הסרטון המצורף כאן: https://fb.watch/7cMgDoRd9K/

הגדרת ייצוג בפיבוט היא:

ייצוג מבטא את היכולת האנושית להבין:

שדבר אחד יכול לקחת את מקומו של דבר אחר

שכל דבר בעולם יכול לשמש במגוון תפקידים

שהבחירה להעניק ולהשתמש בתפקיד כזה או אחר, היא בידי האדם.

הסיפור שאני רוצה לספר לכן היום על ייצוג הוא סיפור של טעות.

אני חובבת סיפורי טעויות, במיוחד טעויות של עצמי - ומשתמשת בהם באופן תדיר. באמת מזל שיוצא שאני עושה מספיק טעויות ופדיחות כדי שתמיד יהיה לי חומר טוב.

לספר סיפור טעות זו התערבות בפני עצמה,

סיפור טעות מזמין אנשים אחרים להרגיש שהם יכולים להביא את הטעויות שלהם ולהיות בטוחים משיפוטיות, סיפור טעות מראה לאנשים שאפשר לחוש חמלה כלפי הצדדים הפחות מחמיאים שלהם, בדיוק כמו שהמספרת מראה את שלה.

הסיפור של היום התרחש בתקופה שבה עשינו פיילוט לפיבוט, לדעתי באיזור 2014 או 2015 הסתובבנו בארץ ולימדנו את כל מי שהיה מוכן - פיבוט,

פיבוט היא מערכת הפעלה קלינית, כלומר - היא מיועדת לאנשים שמטפלים במי שמתקשה להביע מצוקה במילים, שמתנהג את המצוקה שלו.

לכן הלכנו אל המטפלים האלה, צוותים שעובדים עם אנשים עם מוגבלות שכלית, עם נפגעי נפש ואנשים עם אוטיזם, צוותים שמטפלים בילדים עם בעיות התפתחותיות והם היו הבודקים המעולים ביותר שיכלנו לקוות להם - עבור פיבוט.

הצוותים האלה סיפרו לנו את כל מה שהיינו צריכים לדעת על פיבוט, מה עוזר ומה לא, איך ללמד אותם ומה עובד בשטח.

יום אחד, בצוות אחד, החלטתי להתנסות איתם מה המשמעות של ייצוג;

למה החלטתי לעשות זאת? כי הם לא הסכימו לקבל את הפרשנות של פיבוט לאירועים האלה. שוב ושוב הם הביאו את מה שמבחינתי נראה כאותו אירוע עצמו, רק כל פעם בגירסה אחרת;

נגיד במקרה שדייר החזיק סמרטוט, או כוס, או תיק מחשב או בקבוק ריק של קולה - הם היו מנסים להפריד את הדייר מהחפץ, ומאשימים את החפץ בכך שהדייר לא משתתף בפעילות ואת הדייר בכך שהוא עסוק כל הזמן בלחפש את החפץ.

בפיבוט, אנחנו מבינים שזהו חפץ שנותן לאדם החזקה - ומקפידים לתת לו ביטחון מירבי שהחפץ שלו ולא יילקח ממנו.

דיברתי ודיברתי והסברתי ובסוף (אחרי בערך ארבעה מקרים כאלה) החלטתי להדגים להם על עצמם, איך מרגיש מה שהם עושים, הדגמה לפעמים עובדת ממש טוב, יותר מלדבר על משהו (ולפעמים לא), וכך יצא שכשכל הצוות הגיע למפגש, ביקשתי שיפקידו את הטלפונים הניידים שלהם אצלי ואני אחזיר להם אותם "אחר כך".

אתן מבינות, זה מה שהצוות היה אומר לדיירים שהחזיקו דברים, "תן לי את זה ואני אחזיר לך אחר כך".

הסברתי לצוות שהטלפון הנייד שלהם הוא חפץ החזקה וייצוג משמעותי בחייהם, והסברתי שעכשיו נתנסה בחוויה של מה קורה שמישהו עם סמכות מפריד אותך מהחפץ הזה,

ולקחתי את הטלפונים.

כמה דקות לתוך המפגש התחיל אי שקט, שהלך והפך מהר מאד לכעס שהופנה כלפי,

 כל נסיונותי להפנות את תשומת הלב לתהליך שמתרחש, לדמיון בין מה שקורה להם לבין מה שקורה לתלמידים שלהם - גרם רק לכעס נוסף, החזרתי את הטלפונים אך הכעס לא הפסיק.

יצאנו להפסקת קפה אחרי רבע שעה או עשרים דקות מתחילת השיעור, אני חושבת שכשהם חזרו מהפסקת הקפה העניינים נרגעו, אבל אני לא סגורה על זה.

הבנתי שזו היתה הדגמה של למה אסור אף פעם לקחת מאדם ייצוג או חפץ החזקה ולצפות שהוא יבין משהו מזה לגבי מישהו אחר או בכלל, והבנתי שההדגמה היתה בעיקר שיעור בשבילי.

מאז יש לי כבוד גדול עוד יותר, לחפצי החזקה וייצוגים של אנשים בכלל, ושל אנשים וילדים במצוקה בפרט, ולכן את בובות הגעגוע המקסימות שמוצגות כאן ניתן לעשות עבור אנשים מודעים, שזה חלק מתהליך העיבוד שלהם וגם עבור אנשים עם דמנציה,

אך בשום פנים ואופן לא עבור ילדים או אנשים עם מוגבלות - שהייצוג הופך להיות כה חשוב עבורם, שפגיעה או אובדן שלו יכולים לגרום למצוקה קיצונית שלהם.

בתמונה - ייצוג מהחופשה הנפלאה שלי, שעוד ידובר בה