את הסיפור שאספר לכם היום אני מספרת המון פעמים.
זה סיפור מודל
שמעלה מספיק רגש ומדגים נקודה שחשוב ללמוד
למה דווקא אותו?
למה דווקא עכשיו?
כי הסיפור הזה קרה בזמן מלחמה
כשאי אפשר היה לשלוט במצב, הייתה חוסר וודאות וחוסר אונים
היה מצב בו הילד שבסיפור משתגע מדאגה ולא מסוגל להכיל אפילו עוד תסריט אימה אחד
זה סיפור על טכניקה שאני קוראת לה "הגנרל"
טכניקת "הגנרל" - תפקידה להיות אמצעי התערבות מועיל עבור ילדים ואנשים עם דאגות.
אז מעשה שהיה כך היה:
מלחמת לבנון השניה
יש לי לקוח שהוא ילד עם אוטיזם
הילד הוא מקיבוץ גדול וחזק שנקרא לו כאן בשם הבדוי קיבוץ עסיסים שבנגב
הילד לומד בכיתה רגילה עם משלבת
בכל יום ראשון המורה שלו מביאה "סיפורי אזהרה" בשיעור אקטואליה
פעם זה היה סיפור לכבוד פורים על ילד ששיחק עם נפץ ונשרפו לו הפנים והשתילו לו עור של פרה- הילד היה מבועת
באותו השבוע סופר על סדאם חוסיין ואיך הוא יירה עלינו טילים כי האיום קרוב מתמיד.
הילד מבועת, הוא בוכה, לא מפסיק לדבר על זה שהטילים יהרסו להם את הבית
האבא מתקשר במצוקתו:
יש סערה, הבית גועש
אנחנו מדברים בטלפון כדי לעזור מייד
"מה אני אגיד לו"? שואל האבא
"אין סבירות גדולה שיפלו פה טילים, וככה אמרתי לו, אבל בכל זאת יש פה בסיס צבאי, ואולי בכל זאת.... אבל הוא לא משתכנע ושואל אותי עוד ועוד שאלות, אותן שאלות שוב ושוב"
"הרבה שאלות חוזרות הן הרבה פעמים הקול של הפחד"
אני אומרת לו
"אז מה עושים"?
הוא שואל
אני מסבירה לו את טכניקת הגנרל;
"הקטע פה הוא להגיד ולדבר בקול של מפקד שהילד מוגן מפגיעה"
להעביר מסר ברור ובטוח שאינו משתמע לשתי פנים ולא ניתן לערער עליו.
האבא לא מבין
"למה את מתכוונת?"
איך אני אבטיח לו משהו שאי אפשר להבטיח, הרי שאפילו שיש סיכוי קטן, זה עדיין אולי יקרה"
"והוא צריך לדעת את זה? זה עוזר לו עכשיו?"
אני שואלת
"אני אנסה" אומר האבא
"אל תנסה, תצליח!" אני אומרת, "אתה צריך להתכוון לזה לגמרי, עם כל הלב"
למחרת אני מתקשרת לשמוע מה קורה
"אה, זה"? אומר האבא כאילו לא היו דברים מעולם, כאילו הבית לא סער במצוקה
"הכל ממש בסדר"
"מה אמרת בסוף"?
אמרתי "בקיבוץ עסיסים לא נופלים טילים"! הוא אומר בנון שלאנטיות
"ואז מה היה?, מה הוא אמר?"
"הוא אמר: אה, והלך, וזהו"
מסכם אבא
-------‐------------------------
שבת טובה שתהיה, בואו נהיה כולנו גנרליות וגנרלים של שמירה והגנה!
Comments