חוק ההכבדה

הסיפור היום הוא על תחושת ערך בחיים,

ועל איך משיגים כזו ואיך היא יכולה לעזור לנו ולכוון אותנו.

ערך עצמי הוא ממש דבר חשוב וכדאי שיהיה אותו,

ערך עצמי והשגת ערך בעולם (שאינו בהכרח כספי) אלא רגשי ורוחני -

 הם מהנושאים החביבים עלי בטיפול ובכלל.

ויקטור פרנקל מדבר על השגת משמעות, ערך שמעבר לעצמנו -

כאמצעי להתגבר על קשיים גדולים, לחיות חיים של טעם ולהשאיר אחרינו מורשת ראויה.

אתמול בדרך למשרד פגשתי את עידית

עידית היא אישה יפה, בת 77, שגרה ממש לידי,

כמובן שעצרתי לידה לספוג קצת חוכמת חיים,

תמיד כדאי לנצל הזדמנויות להשיג ערך.

"את כל כך יפה היום", אמרתי לעידית

זו ההתחלה הקבועה של השיחה שלנו,

היא תמיד מאד יפה בעיני ואני מספרת לה

ואז אני מקבלת דבר ערך בתמורה,

הפעם קיבלתי כמה.

"גם את יפה", אמרה עידית, "אנחנו קשורות בקשר הרוחני הזה מהסבתות"

"אמא שלי", אומרת עידית "ואמא של אמא שלך שתיהן היו נשים יפות ומטופחות,

תמיד לבושות יפה, תמיד מסורקות ומריחות טוב.

שתיהן הגיעו מהעיירה הקטנה דוסיאט שבליטא והיו נשים עם ערך וכבוד עצמי".

"את יודעת" אמרה עידית "זה לא קל, לא תמיד זה פשוט לי,

יש קול שקורא להישאר בבית בפיג'מה”,

"רק השבוע הנכדה שלי אמרה וואו סבתא עוד שלוש שנים תהיי בת שמונים!

בת שמונים? אני? ממש נבהלתי,

ואז חשבתי, אני האישה שחרציות עושות לה את זה,

שליבה מתרחב מול נוף ושדה, וגם בקונצרט או תערוכה,

שהולכת ללמד נער אחד במצוקה לבגרות,

ונמסה מול עוד שלושה שמבקשים ומלמדת גם אותם,

ואז, התלבשתי.

את רואה את זה? הייתי חייבת את השרשרת הזו,

כי היא מתאימה לעגורים שעל החולצה.

היא התקלקלה, אז מצאתי חתיכת עגיל ותיקנתי אותה.

התלבשתי כדי ללכת 100 מטר למשתלה, לקנות פרחים שישמחו את הגינה ואותי".

"בשבילי זו בחירה ועמדת חיים, להיות חיננית ומטופחת".

אני אומרת לעידית,

"פעם אחד הילדים שלי אמר שהוא לא מבין למה אני משקיעה בבגדים ואיפור בשביל החוץ,

 ומורידה אותם בבית, ומאז אני שמה לב להיות חיננית ולהשקיע גם כשאני בבית, כי אני חשובה וגם בני הבית".

עוד אנו מדברות ועובר טווס,

זה הטווס שמסתובב בשכונת החממה בדרך כלל,

השמש זורחת עליו וזנבו העשיר מבריק.

”את מכירה את חוק ההכבדה בטבע"? שואלת עידית,

"לא", אני עונה ויודעת שתיכף תגיע עוד חתיכת ערך.

"הטווס גר ביער", מספרת עידית,

(שהיא אישה מלאת ידע נפלא ותמיד שמחה לחלוק בו עם אחרים),

"להחזיק זנב כזה גדול וכבד ומפואר זה לא פשוט ביער,

יכולים לתפוס אותך הרבה יותר בקלות, זה בטח מסתבך בדברים

למה הטווס מכביד על עצמו כך?

כי יש לזה ערך עבורו, בהשגת הטווסות המוצלחות ביותר,

להמשך קיום המין הטווסי,

כי זה עוזר למעמדו בין שאר הטווסים.

ככה גם אנחנו עושות דברים שמכבידים עלינו כי הם נותנים לנו ערך.

לא קל להחליט לקום בבוקר, להתלבש, להתעקש על המחרוזת הלבנה

שמתאימה לעגורים שעל החולצה, לצאת אל העולם, ללכת ללמד אנשים

אבל כל עוד אני האישה הזו, שעפה על חרציות, ששותלת פרחים בגינה

ומתפעלת מטווסים,

כל עוד אני האישה הזו שמפיקה יופי וערך בהרבה רגעים,

החיים ממש טובים וגיל שמונים פתאום פחות מפחיד ויותר מבטיח".

אם רוצות לקרוא עוד על תחושת ערך והפלאות שהיא עושה

מוזמנות לקרוא את ספרו של ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות - מבוא ללוגותרפיה"

 או אולי לעת עתה, רק לעשות מעשה שיש לו ערך עבור אדם אחר.

שבת שלום!

בתמונה: הטווס של שכונת החממה