זבל משמח בטלוויזיה

רגע אחד קטן מכל השבוע הגיע איתי ליום שישי, ואני רוצה לחלוק אותו איתכן;

באחד מימי השבוע דיברתי עם טלי, שהיא מנהלת מקצועית של ארגון גדול שיש לו מלא מסגרות של אנשים עם מוגבלות שכלית.

דיברנו על מלא נושאים ואז היא פתאום אמרה "טוב שנזכרתי, אני חייבת לשאול אותך על יובל המבולבל".

"מה קרה עם יובל המבולבל?" שאלתי, אפילו שכבר ניחשתי על מה היא מדברת,

"צוות של הוסטל שבו גרים מבוגרים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, אמר לי שהדיירים בהוסטל מאד אוהבים לצפות ביובל המבולבל ובעוד תוכניות שמיועדות לילדים ואפילו לתינוקות,

הצוות חושב שאלה תכנים לא מתאימים ושצריך להפסיק להראות להם תוכניות ילדים וכן להראות דברים ברמה יותר גבוהה, שימשכו אותם למעלה".

"ומה הבעיה?" שאלתי את טלי, שכבר מדברת את השפה של פיבוט,

"זו בעיה של נראות" חייכה טלי בצידו השני של הקו "ובכל זאת אשמח אם תתני לי את התשובה שלך".

"יש לנו בפיבוט מושג שנקרא שוני וכמוני" אמרתי לטלי, "כמוני, זו השאלה ההומאנית; אם אני הייתי יושבת בהוסטל הזה האם הייתי רוצה שיאפשרו לי לראות ערוץ הילדים או יובל המבולבל או לא,

ושוני – הוא החלק הנוגע לעובדה שאלה אנשים שחווים את העולם אחרת ממני, שהם לא בדיוק אני, וגם את החלק הזה אני רוצה לכבד".

"עכשיו בואי נבדוק את החלק הראשון של השאלה ההומאנית" אמרתי לטלי, "אפשר לשאול אותך שאלה אישית?"

"בטח" אמרה טלי,

"יוצא לך לראות מה שקוראים ”זבל" בטלויזיה? טלנובלות, ריאליטי, רכילות, כאלה?"

"ברור" צחקה טלי "מי לא רואה זבל? זבל זה טעם החיים!"

"ואם הייתי באה עכשיו לבדוק את התוכן הירוד שאת צורכת ומודיעה לך שאין מצב שאת ממשיכה לראות את הזבל הזה, ומעכשיו אני מרשה לך לצפות רק בתוכן רב רושם שהולם את מעמדך כמנהלת, מה היית אומרת לי?"

"הייתי אומרת לך שלא תדרכי לי במקדש הרווחה שלי, בדברים שעושים לי טוב, ואם הייתי ברוח טובה, הייתי מסבירה לך שלראות דברים קלים ומשמחים ונחמדים זה לאפשר מנוחה ונופש למוח שלי שעבד מאד קשה" ענתה טלי בסבלנות.

"ואיזה מזל שאת בבית שלך ומוגנת מאנשים שחושבים שמתאים שהם יחליטו מה תראי" אמרתי

"מישהו עוד היה עלול להחליט שנראה את ערוץ ההיסטוריה או משהו ממש חינוכי ורב רושם במקום הזבל האהוב עלינו" סיכמנו והתחלחלנו יחד.

"אז אפשר לסכם שבחלק של השאלה ההומאנית התשובה היא שמתאים לאפשר לאנשים לראות את מה שהם רוצים ובוחרים, כשהם בוגרים ונמצאים בביתם ואינם פוגעים באיש?" שאלתי את טלי,

"ממש כן" ענתה טלי.

"לגבי החלק השני של שוני וכמוני, שמתעסק בצרכים השונים של אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית" אמרתי לטלי,

"אני מציעה שנשב ביחד ואציע לכם דברים מתאימים שיהיה לכם יותר קל עם הניראות שלהם,

אתם יכולים להתחיל בלהראות להם סרטי וידאו של אירועים שהם עצמם השתתפו בהם,

זה בדרך כלל להיט – ולראות סרטים ביתיים זה תמיד משמח ונראה טוב".

שבת שלום, רווחה ומלא זבל משמח בטלוויזיה ובכל מקום שתרצו