העיניים כראי לנשמה

הלכתי למרפאה היום, כי כבר שלושה ימים העין שלי מרגישה

 כאילו היא מלאה חול, אדומה, כואבת ומגרדת.

פגשה אותי דבורה, אחות הקהילה המהממת שלנו,

סיפרתי לה על העין וביקשתי טיפות מרגיעות.

"בדיוק כמו שלי" אמרה דבורה והורידה קצת את המשקפיים מהעיניים שלה,

העין שלה הייתה אדומה ונפוחה ממש.

"וואו" אמרתי לה, "זה נראה ממש כואב"!

"אין לי אפשרות לטפל בזה שלוש פעמים ביום פה במסגרת העבודה" דבורה אמרה,

"את יודעת" אמרתי לה, "כשהייתי צעירה קראתי את הספר של לואיז היי,

ששייכה כל איבר ואיבר בגוף למשמעות, ואמרה שכדאי להקשיב למשמעות הזו

כשקורה לנו משהו בגוף",

"ומה משמעות העיניים?" דבורה שאלה.

"מה אני לא רוצה לראות, או במקרה הזה, מה כואב לי לראות" עניתי.

"כן, ככה חשבתי", אמרה דבורה, "ואולי בגלל זה הבנתי שזה לא כאב שאפשר

לטפל בו במשחה וטיפות, כי זה כאב על עומר טביב מאליקים שנהרג,

ועל אמיר וטלי ויגל וכל המשפחה שלו"

לקחתי את הטיפות שדבורה נתנה לי ואת הדברים החכמים שלה,

ונזכרתי ברגע המדויק שבו הבנתי שהדברים שאנשים קוראים להם "בעיות בויסות החושי" הם הרבה פעמים כמו הכאבים בעיניים שלי ושל דבורה.

בתמונה - האומנות של טל פלג