המרחב הלא מילולי

הסיפור הפעם מימי הקורונה,

והוא מדבר על המרחב הלא מילולי שבו קורים דברים, ועל איך אפשר להפוך חרדה לפחד ואז לתת לפחד מקום ואפשרות להתפוגג

כוכבי הסיפור שלנו הם ילד בן ארבע וחצי, נקרא לו רועי, עם תסמונת נדירה והוריו

לרועי יש משלבת בגן, נקרא לה צפי, הוא אוהב אותה והיא אוהבת אותו –

לפעמים הוא הולך איתה הביתה ואוכל צהריים עם בני המשפחה שלה, שגם אותם הוא אוהב.

לפני שבוע ההורים ביטלו את הפגישה שלנו, כי צפי המשלבת נכנסה לבידוד עקב חשיפה לבני משפחה מאומתים

כך יצא שגם רועי ובני משפחתו איתו נכנסו לבידוד.

ולכן בשבוע האחרון רועי ממש במצוקה,

הוא בוכה כשאבא הולך ומבקש שיישאר, מה שקודם לא היה.

הוא מתקשה להרדם,

הוא מתעורר בלילה,

ואומר שהוא ממש מפחד, רועד מפחד,

אמא אומרת שהוא מפחד משטויות, חלומות, בובספוג, דברים שהיא יודעת שהוא לא מפחד מהם באמת.

הלילה שלפני הפגישה שלנו, היה הכי גרוע, הוא התעורר והתחיל לבכות וכולם, אמא ואבא ואחיו שישן איתו בחדר – כולם התעוררו והתחילו לכעוס.

כולם היו עייפים ורועי לא נרגע,

הוא ביקש עוד פיפי ועוד שתיה ועוד חיבוק, ונתן שמונה נשיקות לאמא, מה שהוא אף פעם לא עושה.

אבא ואמא רבו כי אמא הלכה לישון עם רועי במיטה ואבא חשב שזה לא כדאי, כי רועי יתרגל...

ואמא כעסה על אבא שהוא קשה מדי,

וכל הבית היה ער בלילה במשך מה שנראה כמו שעות.

בפגישה איתי הם היו עייפים וכעוסים ומיואשים (תואמים למצב).

"כמה זמן מאז שהתחילה הבעיה"? שאלתי אותם

שבוע וקצת, ענו ההורים המותשים

"האם יכול להיות שרועי דואג לצפי המשלבת ולמשפחתה שחלו בקורונה"?

"אין מצב" ענו ההורים,

"והוא גם דיבר איתה בזום מהגן, וראה שהיא בסדר ואפילו לא סיפר לנו כלום על זה שראה את צפי בזום, רק שאל על הגננת שלו גילה, אם היא תהיה מחר, ואמר שאת גילה הוא הכי אוהב".

"בואו נניח שהוא דואג לצפי ומשפחתה ומה קרה ויקרה לאלה מהם שחלו בקורונה", אמרתי

זה ההסבר הכי הגיוני לחרדה שאנחנו רואים,

הרבה פעמים ילדים לא מדברים על דבר בגלל שהוא כל כך מפחיד שהם לא מצליחים להוציא את המחשבה הזו מהפה.

"אז מה את רוצה שנעשה"? הם שאלו

"בואו תסבירו לרועי שלמרות שכל המשפחה של צפי חלתה בקורונה עכשיו הם בסדר, והם בבית, תנו לו לפגוש אותם בזום, ותשלחו להם משהו שתבחרו ביחד איתו, נגיד פרחים או שוקולד או בלון או כולם ביחד, כמו שאנחנו שולחים לאנשים שעברו משהו קשה".

"המרחב הלא מילולי" הוא המקום שבו אנחנו שוכחים לפעמים לדבר עם ילדים וגם מבוגרים על דברים. אנחנו מניחים שהם יודעים, או לא חושבים שאכפת להם, או שהעומס של השיגרה משכיח או שאין לנו מושג מה להגיד.

אז חשוב להגיד ולהזכיר ולהסביר:

כך או כך - ילדים אוספים את המידע שהם קולטים, ומגבשים מסקנות משלהם.

לפעמים המסקנות שלהם ממש מבהילות אותם, ואז הם סובלים, ואיתם סובל כל הבית!

וכאן התפקיד שלנו לתת הסבר

לתת מילים

ולעזור

שבת טובה שתהיה, חופש ומשפחה וחברים ופרחים ושמש וכל מה שמנחם ומרפא, אל תשכחו לשמור על עצמכם!

בתמונה: גביעוניות הלבנון שצילמה בתיה רזניק בשטח