אינטגריטי הורי - נחישות והתמדה

ההשראה לסיפור של היום הגיעה מאימא צעירה שדיברתי איתה השבוע,

שהעלתה את הנושא החשוב והכאוב של סמכות הורית בכלל ובכל הקשור בענייני הבית בפרט

מה זה ענייני הבית? נגיד השתתפות של הילדים בסידור וניקוי, בקניות, בבישול, בעריכת וחיסול השולחן, בכביסה. כזה.

והנושא הגדול גדול שהוא מעל כל הנושאים האלה – אינטגריטי (יושרה) של ההורים.

אינטגריטי זו ההתאמה בין מה שאדם חושב, מה שהוא אומר ומה שהוא עושה

ואינטגריטי זו תכונה ממש חסכונית. כי אם הילדים שלך יודעים שיש התאמה מצוינת בין מה שאת אומרת ומה שאת עושה, זה חוסך מלא מילים ומעשים, כמו שתיכף תראו

זה קצת סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור, מקווה שתסתדרו.

*

"איך בבית החדש והגדול"? שאלתי אותה, "בטח אתם חווים הקלה משמעותית"!

"כן", היא ענתה, "ממש כן", ואז הוסיפה בשקט "אבל הילדים מבלגנים גם את הבית החדש"

"כשאני הייתי ילדה" היא הוסיפה, "לא היה דבר כזה! מה שההורים אמרו – אני עשיתי. לא היה דבר כזה להגיד "לא", ו"לא בא לי" והכי גרוע; פשוט להתעלם וללכת כמו שהילדים שלי עושים"

יכולתי לשמוע בקול שלה כמה היא רוצה להיות יכולה להשפיע על מה שהילדים שלה עושים, כמה היא לא שמחה ולא מעריכה את הבלגן, ויותר מזה – את העובדה שהיא לא מצליחה לגרום לילדים שלה לסדר אותו.

"כמה את רוצה שהם יסדרו אחריהם?" שאלתי אותה,

"למה את מתכוונת?" היא שאלה,

"אני מתכוונת שתצטרכי לרצות מאד ולאורך זמן את שהילדים יסדרו את הצעצועים שלהם במקום בסוף המשחק או בסוף היום. כדי שזה יקרה, תצטרכי ללוות את הסידור הרבה פעמים, שוב ושוב, עד שההרגל יוטמע."

למה את אומרת שזה הרבה זמן? היא שאלה,

"או, אני שמחה ששאלת – כי כל פעולה שרוצים להטמיע שהיא לא טבעית לאדם ולא בהכרח נעימה לו – צריכה להיות מלווה ומתוגמלת. לצערי העידן שבו ההורים אומרים והילדים עושים כנראה חלף מהעולם כרגע, לפחות בסביבה שלנו, ועכשיו הורים צריכים להשקיע מחשבה ועבודה כדי להשיג דברים כמו לחנך את הילדים שלהם להיות בני אדם שרואים את סביבתם ומתייחסים אליה".

"כמה זמן זה יכול לקחת"? היא שאלה בחשש,

"שבועות, חודשים ושנים – תלוי במה רוצים שהילדים ילמדו", עניתי.

"ובואי אספר לך סיפור על איך איש אחד שאני מכירה עשה את זה;

האיש, בואו נקרא לו צבי, החליט שילדיו ילמדו לכבות את האור בחדר כשהם יוצאים ממנו

למה זה טוב? אתם בוודאי שואלים,

זה טוב כי זה מבטא ערך שנקרא אצלי "כבוד למשאבים" – שאומר שמשאבים כמו אוכל, וחשמל ומים וריהוט ודברים כאלה – עולים כסף, וכסף זה דבר שמרביתנו צריכים לעבוד בשביל להשיגו,

כך שכדאי שהמשאבים, הנקנים בכסף, שמושג בעבודה שלנו – יהיו מנוצלים ומועילים.

אור בחדר שאין בו אף אחד, הסביר צבי, זה משאב שאין בו תועלת, שזה כמו לקחת שטרי כסף ולשרוף אותם, שזה פשוט לא.

אשתו של צבי, אבישג נקרא לה, לא האמינה שהוא יצליח, ואפילו קראה לו קרציה, ואמרה שהוא נודניק,

וכל זה למה?

כי מהרגע שצבי החליט שהילדים יכבו את האור ביציאתם מחדרים, הוא עמד על זה שכך זה יהיה.

הוא לא נזף ולא עשה "ריגשי", הוא קרא לילדים או החזיר את אותם מאיפה שהם היו – לכבות את האור בחדרם או בחדר שהיו בו.

אף אחד לא האמין שהוא יצליח,

לא אבישג, לא הילדים, לא הסביבה הקרובה ולא מי שראה אותו.

כולם הסתכלו זה על זה במבט של "די, נו, איזה נודניק" במקרה הטוב,

אבל צבי התמיד.

שוב ושוב, בענייניות ונחישות, שנתיים ואולי יותר, אף אחד לא זוכר בדיוק,

אבל הוא הצליח.

הילדים שלו כיבו את האור בחדרים שיצאו מהם.

הם גדלו ויצאו מהבית.

וכיבו את האורות בבתים שהם גרו בהם"

*

"כל דבר שארצה לעשות ייקח כל כך הרבה זמן"? שאלה אותי האימא הצעירה,

"לא, ממש לא" עניתי לה,

"יהיו דברים שילכו ממש מהר, כמו לדוגמה להוריד את הכלים מהשולחן לכיור,

או לשים את הבגדים המלוכלכים בסל הכביסה,

ויהיו דברים שילכו פחות מהר – כמו לסדר את הבגדים בארון.

אבל ברגע שתבינו שיש לכם את הכוח להחליט ולבצע, הסמכות שלכם ותחושת המסוגלות ישתפרו, וגם הגאווה שלכם בהתנהגות של הילדים שלכם ושל עצמכם".

"ומה עם האינטגריטי?" שאלה האמא הצעירה,

"בואי אספר לך עוד סיפור על צבי", אמרתי,

"שהוא איש שלימד אותי מלא על איך לנהל ילדים צעירים".

"יום אחד ניגש לאבישג איש צעיר בשם גולן, שגר בישוב שלהם, ואמר לה

"ההשראה שלי להורות זה צבי",

אבישג התפלאה וביקשה לדעת למה.

 וכך וגולן סיפר;

"יום אחד הייתי בבריכה, וגם צבי היה שם, עם הבן הצעיר שלכם,

הבן הצעיר השתולל במים וצבי אמר לו להפסיק,

הבן הצעיר לא הפסיק,

צבי אמר לו שאם לא יפסיק הוא יצא והם ילכו הביתה".

"תביני", אמר גולן לאבישג, "אנחנו יושבים הרבה בבריכה,

אנחנו רואים את כל ההורים המסכנים מאיימים על הילדים שלהם אותו הדבר,

שאם הם לא יצאו מהבריכה אז ההורה ייקח אותם הביתה, חלק אפילו מאיימים שלא יתנו לילד שלהם להגיע לבריכה עד סוף העונה".

"אנחנו מרחמים עליהם", אמר גולן, "כי הם כאלה מסכנים מול הילדים, וכי הם והילדים שלהם יודעים שלא יצא מהאיומים האלה שום דבר ובכל זאת הם עושים שוב ושוב את הריקוד הזה",

"ואז צבי", ממשיך גולן לספר, "אמר לבן שלכם שהוא יוציא אותו,

והבן שלכם המשיך להשתולל,

וצבי, הוא הוציא מהכיס את הטלפון הנייד ואת הניירות והעטים והטסטר שהיו לו בכיס, הלך ישר לתוך הבריכה הגדולה.

הוציא את הילד המשתולל החוצה, ולקח אותו ישר הביתה, בלי להגיד אף מילה, בלי כעס. הוא ניגב אותו והלביש אותו והילד שיתף פעולה".

"ככה אני רוצה להיות כשאהיה אבא", אמר גולן.

*

"את מבינה?", אמרתי לאם הצעירה, "ככה נראה אינטגריטי, וביחד עם נחישות והתמדה – אלה המרכיבים שיביאו לך ילדים מחונכים וגאוות יחידה משפחתית".

שבת שלום!

התמונות של התמדה ונחישות https://dalia-behappy.com/shop-dalia-be-happy/