איך דרכתי על במבה

רציתי להקדיש את פינת הסיפור לשישי ליום האישה שצויין השבוע,

אבל החלטתי שהסיפור על "איך דרכתי על במבה" הרבה יותר שווה ויצירתי.

ואני בכלל לא מתחברת ליום האישה, לא בחרתי להיות אישה, ככה נולדתי,

ואני עושה כמיטב יכולתי לחיות עם הנתונים הללו.

אז הסיפור של השבוע קרה באמת, שום פרטים לא טושטשו וקוראים לסיפור "איך דרכתי על במבה"

אתמול הגעתי הביתה מאוחר, התיישבתי בעייפות על יד השולחן ואז החלטתי שבמבה היא הדבר הנכון לעכשיו, בקושי קמתי ולקחתי את הבמבה, ובשמחה התיישבתי לאכול אותה.

ואז אבוי,

שלוש במבות נפלו

לרצפה.

שתיים הצלתי ועל

אחת...

דרכתי.

ואז התבאסתי כי היה צריך לטאטא את זה, ולא היה לי כוח,

הלכתי להביא מטאטא ויעה וטיטאתי את הבמבה ואז...

נפלתי אחורה על ארגז שהיה בכניסה לבית,

ובעודי בהתקפת צחוק על הרצפה תהיתי,

מה יותר מבאס, אובדן במבה שלמה, הטאטוא או הנפילה

אבל מה...

הסיפור הוא נכס של ממש לארוחת הערב המשפחתית, שבה סיפורי הנפילות שלי והשטויות שאני עושה הם להיט.

שתי מילים על

מה זה נכס אישי?

בדיוק כמו דירה,

נכס הוא משהו שיש לאדם, שהוא יודע לעשות, לספר או להפיק - שמניב עבורו תשואה, שבמקרה הזה היא ברגשות ומעשים אנושיים ולאו דווקא בכסף.

סיפור חוויה טוב מניב רגשות כמו שמחה, צחוק, קירבה, הזדהות ומייצר רצון לקבל עוד מהאדם הזה.

עוד תופעת לוואי נהדרת של שימוש ברגעים הפחות חינניים שלנו כסיפורי חוויה, היא התיידדות איתם ואולי ההצדקה היחידה להרג האכזרי של הבמבה.

אז מה הנכס שלכם?